# סב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/62/

וזה שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה; שמברכין על כל דבר שמחה הבא מזמן לזמן, ועקר ברכת 'שהחינו' הוא בימים טובים (ערובין מ:), כי עקר התהוות הזמן נמשך בשרשו מבחינת 'המתן עד שאתישב' הנ"ל, כי באמת אין שום זמן כלל (כמו שכתוב על פסוק "אני היום ילדתיך" בלקוטי תנינא סימן סא), רק כל הזמן הוא בשביל הבחירה - שהאדם צריך לעבר בזה העולם מספר ימי חייו - כדי שיקשר הזמן למעלה מהזמן, כי זה העולם הוא במקום ובזמן, וצריך האדם לעבר בו כדי שיקשר בחינת הזמן והמקום לבחינת למעלה מהזמן (ועין מזה בדברינו במקום אחר בהלכות מילה הלכה ד על־פי התורה "אני היום ילדתיך" הנ"ל). ועקר הזמן נמשך מבחינת המתן הנ"ל, שהוא בחינת כח המסדר והמישב את המחין, שהוא המעכב הנ"ל, שעקר התקון על־ידי שמחת המצוה וכו' על־ידי בחינת 'מי יימר' הנ"ל. הינו שאדם בא רק בשביל זה להעולם, כדי שיכיר את השם יתברך, על־ידי בחינת השגת התשעה היכלין הנ"ל, שעל ידם משיגין אור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו', שאי אפשר להשיג כל זה כי אם על־ידי כח המסדר והמישב וכו', שהוא בחינת המתן עד שאתישב' וכו'.

כי כל ימי חיי האדם, הם רק בבחינת המתנה, כדי שיתישב היטב בבחינת ישוב הדעת אמתי, שעל־ידי־זה דיקא ישיג מה שישיג כפי עבודתו באמת, מה שאין המלאכים זוכים להשיג. כי המלאכים אינם יכולים להשיג אורו האין סוף בבחינה הנ"ל כמו האדם, מחמת שלא תקנו כראוי כח המסדר והמישב, שאינו נתתקן כי אם על־ידי כח הבחירה שיש רק להאדם (ועין מזה בהלכות נפילת אפים על־פי התורה "אמצעותא דעלמא" הנ"ל).

ועל־כן הם בוערים ורועשים להשיגו, ואף־על־פי שגם השגתם גבוהה מאד, אבל אין ערך להשגתם נגד השגת האדם הצדיק שהיה בזה העולם, ונתנסה במה שהתנסה על־ידי כח הבחירה, שעל־ידי־זה זכה לתקן המחין. ועקר התקון שזכה לתקן כח המסדר והמישב כנ"ל, שהוא בחינת המתן וכו', שמשם כל הזמן כנ"ל. כי כל הזמן של האדם שהם כל ימי חייו - הם בחינת המתן, שאומרים לו שימתין הזמן של ימי חייו, שיתישב בו בכל יום ובכל עת, שעל־ידי־זה יזכה להשיג בכל עת מה שישיג, עד שיזכה ביום קצו וסופו, לעלות עם כל הימים והזמן של ימי חייו ששהה בזה העולם, לעלות למקום שיעלה, להשיג מה שישיג, שהם בחינת אורות הצחצחות שזוכין הצדיקים, בחינת (ישעיה נח, יא): "והשביע בצחצחות נפשך", אשרי להם.

ועקר כל זה זוכין על־ידי עשית המצוה בשמחה כנ"ל, כי שמחה היא החיות והקיום של כל ימי האדם, כי באמת אין שום זמן כלל כנ"ל. וכמו שרואין גם בגשמיות, שאינן כלום, כי הזמן פורח מאד מאד, כצל עובר וכאבק פורח וכענן כלה וכו', כי העבר אין, והעתיד עדין, וההוה כהרף עין, וכמובא בספרים הרבה מזה (פלא יועץ, דאגה). וימי חיינו הבל, הבל הבלים, הבל הבלים (כמו שאיתא במדרש קהלת פרשה א, ב), כהבל של הכלי השביעית וכו' שאין בו שום ממשות וכו', ואין נשאר מכל הזמן העבר וההווה והעתיד, כי אם מה שחוטפין ממנו איזה טוב, תורה ותפלה וצדקה ומעשים טובים ורצון והשתוקקות נמרץ להשם יתברך והתקרבות לצדיקים וחברים אמתיים וכו', והעקר הוא השמחה שהיא נקדת כל המצוות, שהיא עקר החיות והקיום וכנ"ל. ועל־כן עקר החיות שהוא בזמן ובמקום, הוא על־ידי־זה היום והזמן שזוכין בו לשמחה של מצוה לשמח בו יתברך, בבחינת (תהלים קיח, כד): "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", שרק זה היום עשה ה' כשזוכין לגיל ולשמח בו, כי משם כל החיות וקיום הימים והזמנים שהם ימי חיי האדם.

כי הרשעים שאינם זוכים לשמחת המצוה, באמת אין להם שום חיות, ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות יח:): 'הרשעים בחייהם קרויים מתים', מאחר שאינם זוכין לקשר הזמן למעלה מהזמן - לקבל חיות ממקור החיים על־ידי שמחת המצוה כנ"ל. וכן להפך, אפלו הצדיקים הגדולים, כשאינם נזהרים להמתין עד שיתישבו כראוי, ומחם רודפים ביותר מדאי להשיג - אינם יכולים לחיות בזה העולם כלל, כי זה בחינת (ויקרא טז, א): "בקרבתם לפני ה' וימתו", בחינת (חגיגה יד:): 'הציץ ומת'. על־כן עקר החיות של הימים והזמנים שחי האדם בזה העולם, הוא על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי שזוכה לתקן המישב והמסדר כראוי, על־ידי עשית המצוה בשמחה וכו' כנ"ל. ואז זוכה לבוא ולעלות עם כל ימיו ועתותיו למקום שיעלה, בבחינת "ואברהם זקן בא בימים" - 'דסיב ועאל ביומין' וכו', כמו שאיתא בזהר הקדוש (חיי שרה קכט.).

ועל־כן בכל עת שמחה מברכין: 'שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה', כי עקר החיות והקיום של כל ימינו - הוא על־ידי שהגיע לזמן הזה של שמחה, שהוא בחינת 'זה היום עשה ה'' וכו' כנ"ל, שהוא זמנים המקדשים של הימים טובים, שבהם נתגלה אלהותו יתברך על־ידי גדל הנסים והנפלאות שעשה בהם, שזה עקר השמחה, או כשרואה את חברו ששמח בו, שהוא בחינת שמחה של מצוה כנ"ל: