# סה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/65/

כי צריכין להחיות ולשמח את נפשו בחסדי ה' וטובו שעשה עמנו בעבר והווה, ושיעשה עמנו להבא, בבחינת 'הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו' וכו'. וזה כל החיות והקיום של הזמן, שהם ימי חיי האדם, שהעקר לקשרם לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, הינו שכל אחד צריך לחפש ולבקש למצא בעצמו נקדות טובות מהמצוות שזכה לעשות בכל יום מעודו. כי כבר זכינו לקבל את התורה והמצוות על־ידי משה רבנו, אשר הם חיינו וארך ימינו וכו'. וכמבאר הרבה מזה בדברינו בפרט על פסוק "אזמרה לאלהי בעודי" וכו', וכן גם עתה, איך שהוא, על כל פנים הוא חוטף איזה מצוות בכל יום ויום, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון (ברכות נז.). והעקר הוא לשמח בזה, ולידע ולהשכיל ולהבין האמת - שאין שום חיות בעולם חוץ מזה, וכנ"ל.

והעקר מה שאנו מצפים לישועה, ומקוים לאחרית טוב בכח הצדיקי אמת, כאשר חזקונו כל הנביאים והצדיקים אמתיים, ראשונים ואחרונים, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.), ואפלו אם הוא כמו שהוא, כל זמן שמאמין שאין שום חיות בעולם כי אם תורה ומצוות, וחותר ומשתוקק להתכלית הנצחי, ומקרב עצמו לצדיקים וחברים אמתיים, ומתחזק לשמח נפשו בכל עת בנקדת המצוות, בודאי יזכה לאחרית טוב.

ועל־כן הקדשה משלשת בכל הבחינות, בחינת קדשה משלשת 'קדוש קדוש קדוש' וכו', בחינת 'אורין תליתאה בזמן תליתאה' וכו' (שבת פח.), כי עקר הקדשה היא שמחה, שהיא על־ידי שלש בחינות הנ"ל, שהם כלל הזמן, שהם, עבר והווה ועתיד, שכל חיותם וקדשתם היא שמחת המצוה, שעל־ידי־זה מקשרין הזמן למעלה מהזמן, שבשביל זה בא האדם לעולם וכו', כנ"ל: