# סז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/67/

הכלל, שהאדם צריך לישב דעתו היטב היטב בכל עת, מה הוא עושה בזה העולם העובר, ומה יהיה סופו, ומה התכלית מכל עסקי העולם הזה ומכל תאוותיו וכו' (כמו שכתוב בסימן י בלקוטי תנינא), ועקר המניעה מזה היא העצבות, שמחמת שכל אדם מלא עצבות ודאגות ויגון ואנחה, הן מהפרנסה ומצער גדול בנים וכו', ובפרט מרבוי עוונותיו כי 'אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי' (ברכות סא.), ואף־על־פי שכתוב בספרי מוסר, שעצבות על העוונות הוא טוב, אבל הבעל דבר והיכלי התמורות מתגברים בעצבות כזה, עד שמרחיקו על־ידי־זה מהשם יתברך ביותר. כי הדאגה על העוונות היה טוב - אם היה חוזר בתשובה על־ידי־זה, שמרבוי הפחד מהעוונות, ישליך כל עסקי עולם הזה לגמרי, וישוב בתשובה שלמה להשם יתברך, כאשר כבר נמצאו כמה בעלי תשובה, על־ידי ששמו אל לבם מרירת פחד ענשי העברות, ושבו בתשובה. אבל רב העולם, בפרט בדורות אלו, מתרחקים ביותר על־ידי רבוי העצבות, אפלו של עוונות.

כי בחינת היכלי התמורות מחליפין האמת, ומערבבין דעתו מאד, שמכניס, חס ושלום, בחינת יאוש בלבו, כאלו אין לו עוד תקוה להתחדש כנשר ימיו, ומגביר עליו עצבות הפרנסה, בחינת "בעצבון תאכלנה", ורבוי תאות ממון, ולהנהיג ביתו בגדולות, בדירות נאות, ובכלי בית, וכלי כסף וזהב ותכשיטין - הכל יותר מכחו הרבה, עד שכל מה שהשם יתברך משפיע לו - אינו מספיק לו, כמו שכתוב (אבות ב, ז) "מרבה נכסים מרבה דאגה". ובפרט שהרבה פרנסתם דחוקה וכו', ויש בזה חלוקים רבים בין בני אדם, אבל רבם ככלם מלאים עצבות ודאגות ויגונות בלי שעור, וזה מזיק ביותר, כי על־ידי־זה אין יכולים לישב דעתם מה הם עושים בזה העולם וכנ"ל. על־כן צריכין להתחזק מאד מאד - לשמח את נפשו בכל מיני עצות ודרכים שגלה לנו רבנו ז"ל, וכמבאר בספרים הקדושים ובדברינו הרבה מזה. על־כן צריכין להזכיר את עצמם בכל עת את כל החסדים והטובות והנפלאות שכבר עשה השם יתברך עמנו בכלל ובפרט, כמו שכתוב (תהלים קג, ב): "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" וכו'.

וזה בחינת מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", וכתיב (שמות יג, ג): "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" וכו', וכן בפסוקים הרבה. ועל זה נקבעו כל המועדים הקדושים - לשוש ולשמח בהם, כמו שכתוב (דברים טז, יד): "ושמחת בחגך" - שכלם הם 'זכר ליציאת מצרים'. כי צריכין לשום אל לבו, להזכיר עצמו היטב את כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים, ונתן לנו את תורתו, שעל־ידי־זה יש לנו תקוה לנצח, כל אחד ואחד. כי 'בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים' (פסחים קטז:), כי בודאי לא על חנם גמל עלינו חסד כזה, בנסים ונפלאות ונוראות כאלה - שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה וכו' וקרבנו לצדיקי אמת בכל דור דור ודור, שזה החסד בודאי ישאר קים לנצח, כי דבר אלהינו יקום לעולם. וגם עתה הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום, מה שאנו זוכים לחטף בכל יום כמה מצוות, ציצית ותפלין וקריאת שמע ותפלה וכו' ולמוד תורה וכו'. ואנו בטוחים ומחכים ומצפים לישועה בכל עת, שסוף כל סוף בא יבוא לא יאחר, ויש תקוה לאחריתנו וכו':