# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/68/

וזה (תהלים סח, יז): "למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכן לנצח", כי הסטרא אחרא, שהם העכו"ם והרשעים המתנגדים אל הקדשה, מתעוררים בכל פעם, לעקר, חס ושלום את הכל - שרוצים להרס עד היסוד, חס ושלום, כמו שכתוב (שם קלז, ז): "זכר ה' לבני אדום את יום ירושלים האמרים ערו ערו עד היסוד בה", וכמו שכתוב (שם פג, ד): "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד". וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, וכמו שכתוב (שם לז, לב): "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב:): 'בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו ורוצה להמיתו לגמרי וכו', אך ה' לא יעזבנו בידו'. כי כבר יש לנו יסוד חזק, שאנו בני אברהם יצחק ויעקב, וכבר קבלנו את התורה הקדושה, ואנו חזקים באמונתנו הקדושה, ומתפארים בזה ואומרים: 'אשרינו מה טוב חלקנו וכו' שאנו משכימים ומעריבים ומיחדים שמו יתברך פעמים בכל יום' וכו'. על־כן כל אחד מישראל צריך להחיות את עצמו על־ידי יסוד האמונה שיש בו, שזה עקר היסוד שעל זה עומד הכל, כמו שכתוב: 'בא חבקוק והעמידן על אחת' - שהיא האמונה הקדושה, בחינת "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.).

ועל־כן צריכין לזכר יציאת מצרים בכל יום, שאז ראינו התגלות אלהותו יתברך עין בעין, על־ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו וכו', כמו שכתוב (תהלים קה, ה): "זכרו נפלאותיו אשר עשה". וכן בכל דור ודור באים צדיקים גדולים, ומיסדים יסודות חזקים, שאי אפשר להרסם בשום אפן, כי "צדיק יסוד עולם" (משלי י, כה), שזהו בחינת היסוד של הבית־המקדש, שהתיגע דוד עליו מאד כל ימיו, עד שמצא המקום והיסוד של הבית־המקדש, כמו שכתוב (שם קלב, א־ה): "זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה'" וכו'.

כי העקר הוא היסוד של הקדשה, שהוא בחינת המקום והיסוד של הבית־המקדש שמצא דוד, שהוא בחינת משיח, שעל היסוד הזה נבנה הבית־המקדש פעמים, ואף־על־פי שבעוונותינו הרבים, התגברה הסטרא אחרא והיכלי התמורות, שהחריבו את הבית־המקדש שתי פעמים, אף־על־פי־כן לשוא עמלם, כי היסוד לא יהרסו בשום אפן בעולם, כמו שכתוב (שם יד): "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה". ואף־על־פי שבודאי היא צרה גדולה ומרה מה שהחריבו את הבית־המקדש, וצריכין להתאבל ולקונן על זה בכל לילה בחצות, אבל אף־על־פי־כן אי אפשר לקונן כל היום, רק צריכין לנחם עצמנו, כמו שנתתקן בתקון חצות, ובכל הקינות, לסים בדברי נחמה. כי על־ידי עצבות וקינות לבד, אי אפשר לחיות, כי עקר החיות הוא שמחה, כנ"ל.

על־כן מי שרוצה להשתדל בתקון אחריתו, צריך לצעק בכל יום, בפרט בחצות לילה על עוונותיו שמעכבין בנין בית־המקדש, ועקר הצעקה והבכיה על עכוב ומניעת השמחה, כמו שכתוב (איכה ה, טו): "שבת משוש לבנו" וכו'. וצריכין לצעק ולהתפלל, עד שירחם השם יתברך עלינו, וינחמנו מעצבון לבנו, וישמחנו בישועתו, במה שכבר זכינו לקבל התורה, ולהתקרב לצדיקי אמת, ולשמח בכל נקדות התורה והמצוות שזכינו כבר בחסדו ונפלאותיו הרבים, והעקר ביסוד האמונה, שהיא בחינת יסוד הבית־המקדש שמצא דוד, שהוא בחינת משיח, שזה אי אפשר להרס לעולם.

כי לא החריבו רק הבנין שעל היסוד שהם בחינת 'גג', כי כלל הבנין נגד היסוד הוא בחינת 'גג'. וזה בחינת (ישעיה כב, א): "מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות", שהפסוק אומר 'מה לך אפוא', ומה אתה מתפאר כל כך 'כי עלית כלך לגגות', שכל החרבן הוא רק שעלית כלך לגגות, להחריב הבנין שעל היסוד, שהוא בחינת 'גג'. אבל יסוד הבנין שהוא עקר הבנין, אי אפשר לך להרס לעולם, כנ"ל.

וזה "למה תרצדון הרים גבנונים". 'גבנונים' דיקא, לשון גב, שהוא בחינת גג ועליה, הינו שדוד אומר להמחריבים: 'למה תרצדון הרים גבנונים', מה אתם מרצדין ומרקדים ולועגים הרים גבנונים, שכל גבורתם היא רק בבחינת גבנונים, שהחרבתם הגב והגג, שהוא הבנין שעל היסוד, אבל היסוד עצמו של הקדשה, שהוא יסוד הבית־המקדש, אי אפשר לכם להחריבו בשום אפן, כי 'ההר חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכן לנצח'. כי יסוד הבית־המקדש שמצא דוד משיח - זה יהיה נשאר לעולם, עד שיבנה במהרה בימינו בנין עולם, שלא יהרס לעולם.

וזה בחינת "כי תבנה בית חדש" (דברים כב, ח), מרמז על בית השלישי, שאז יאיר אור חדש על ציון, כמו שכתוב (ישעיה מג, יט): "הנני עושה חדשה עתה תצמח". ועל־כן הבית השלישי של לעתיד, נקרא בית חדש, ואז "ועשית מעקה לגגך" וכו', שצריכין לזהר מעתה כל אחד ואחד לעסק בבנין הבית חדש שלעתיד, והעקר לעשות מעקה להגג - שלא יפל הנופל ממנו, דהינו שיהיו נזהרים שיהיה הגג שהוא בחינת כלל הבנין שעל היסוד כנ"ל, בנוי ומשכלל היטב היטב - שלא יחרב הבנין עוד, חס ושלום, שזהו בחינת "ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנופל ממנו", כי כל העברות הם בחינת דמים, כי באין על־ידי תגברת הדמים של השס"ה גידין, שהם כנגד השס"ה לא־תעשה (זהר וישלח קע:), שעל־ידי־זה נפלו הנופלים, רחמנא לצלן, שעל־ידי־זה נחרב הבית־המקדש. על־כן צריכין לתקן הבנין, שהוא בחינת 'ועשית מעקה לגגך', לבנות הבית חדש בתקונים כאלה, שלא תשים עוד דמים בביתך, שלא יוסיפו לחטא עוד שלא יפל הנופל, רק הכל יתחזקו לשאר על עמדם קימים באמונתם, כדי שיתקים הבית לנצח: