# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/7/

וזה שצריך לאודויי באפי עשרה ותרין מניהו רבנן - עשרה - כנגד עשרה מיני נגינה, שמשם כל השירות והתשבחות וההודאות והזמירות, שכלם כלולים בספר תהלים שיסד דוד המלך, עליו השלום, שהוא נעים זמירות ישראל, שכלול מעשרה מיני נגינה, כידוע, שזהו בחינת גדל מעלת מנין עשרה מישראל, שאז דיקא אומרים ברכו וקדשה וכו'. כי בכל מקום שיש עשרה מישראל, נתעוררין בחינת יוד מיני נגינה. וזהו ותרין מניהו רבנן - שהם בעלי דעת ומחין, ועל־כן הם שנים כנגד הרדיפה והמעכב הנ"ל, כי כשיש שני בעלי תורה, בודאי יש בהם בחינת רדיפה ומעכב, שזהו בחינת מעלת הלומד עם החבר, שזה שואל את חברו, מחמת שמחו רודף להשיג ולהבין הדבר על בריו, וחברו משיב לו: 'המתן עד שאתישב'; כמו שכתוב ענין זה בהתורה הנ"ל. וכן הוא בשרשי נפשותם בהשגת אלהות, שעל־ידי־זה משיגין התשעה היכלין, שזה עקר ההודאה שהיא בחינת שמחה, כנ"ל: