# ע

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/70/

וזה בחינת שלש פדיות ושלש הפוכות ושלש שלומות (ברכות נה.), כי הם בחינת פדיון והמתקת הדינים, לבטל העצבות שהוא תקפא דדינא, שמשם כל הגליות בגוף ונפש וכל הצרות, רחמנא לצלן, ולהמשיך שמחה ושלום, שהוא בחינת גאלה וחרות, ובטול כל הצרות. ועל־כן אומרים אותם במוצאי שבת, כדי שלא יתגבר העצבות והדינים שמתעוררים בימי החל, שבשביל זה נוהגין לומר פסוקי 'ויתן לך' וכו', שהם פסוקים הרבה של שמחה וברכה ושלום, כדי להמשיך השמחה של שבת לימי החל - לבטל העצבות הרוצה להתאחז בימי החל. ועל־כן אומרים שלש שלש הנ"ל, שלש פדיות וכו', הכל בשביל בטול העצבות וכו' וכנ"ל. ועל־כן הם שלש שלש, כנגד שלש בחינות הנ"ל, שהם עבר והווה ועתיד, שצריכין לשמח עצמו בהעבר, דהינו בהטוב האמתי שכבר עשה השם יתברך בהתגלות אלהותו יתברך על־ידי יציאת מצרים ומתן תורה וכו' כנ"ל. וכן בההוה והעתיד וכו' כנ"ל. וכן הוא מרמז בכל הפסוקים האלו שבשלש שלש אלו.

כי שלש פדיות מתחילין: פדה בשלום נפשי (תהלים נה, יט) - לשון עבר, שכבר פדה נפשי מבאר שחת, על־ידי שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו והבדילנו מן התועים וכו' כנ"ל.

ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל וכו', ויפדו העם את יונתן ולא מת (שמואל־א יד, מה) - זה מרמז על כל אדם על כל הסכנות והקטרוגים, רחמנא לצלן, העוברים עליו, והשם יתברך עושה עמו נסים ופודהו ומצילהו מהם, כי ברחמיו שולח בלב הצדיקים ללמד עליו זכות, כמו שלמדו אז זכות על יונתן וכו'. וזהו בחינת החסדים והטובות שבהוה, מה שהשם יתברך גומל לחיבים טובות בכל עת, על־ידי גדל כח הצדיקים שמקימין העולם ומלמדין זכות על הכל וכו'.

ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם וכו' (ישעיה לה, י) - זה בחינת עצם התקוה והשמחה שלעתיד כשנשוב לציון, שאז נזכה לשמחת עולם לנצח. וזהו ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, כי זה העקר - להפך כל היגון ואנחה לשמחה וכו', וכנ"ל.

וכן השלש הפוכות: הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (תהלים ל, יב) - הכל לשון עבר, בחינת החסדים והטובות שלעבר, שכבר עשה עמנו השם יתברך נסים ונפלאות עד אין מספר, ו הפך מספדי למחול לי, כי הפך מצרה לרוחה פעמים אין מספר.

פסוק־ב: ול א אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' לך את הקללה לברכה וכו' (דברים כג, ו) - זה בחינת הנסים והישועות נפלאות הנעשים עם האדם בהוה, בכל עת שמתעוררים עליו בכל פעם קטרוגים עצומים, רחמנא לצלן, על־ידי הסטרא אחרא שהם מסטרא דבלעם הרשע, שרוצה לעקר את ישראל, חס ושלום, כמובן בספרים, ובדברי אדמו"ר ז"ל (לקוטי מוהר"ן סימן לו). והשם יתברך בעצם רחמיו אינו רוצה לשמע להם, ומהפך הקללה לברכה בגדל כחו של משה רבנו, שהוא בחינת צדיקי אמת שבכל דור.

פסוק־ג: אז תשמח בתולה במחול וכו' והפכתי אבלם לששון וכו' (ירמיה לא, יב) - זה בחינת השמחה שלעתיד, הינו כנ"ל.

וכן השלש שלומות: בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו (ישעיה נז, יט) - לשון עבר, כי כבר הקדים רפואה, שהיא בחינת שלום לרחוק ולקרוב - על־ידי צדיקי אמת שהכינו לנו כבר סמים של חיים ורפואות קדושות יקרות כאלה - בספריהם ודבריהם הקדושים המשיבים את הנפש בשבעה משיבי טעם, כמובן לכל מי שטועם דבריהם באמת. כמו שכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" וכו' (תהלים לד, ט).

פסוק־ב: ור וח לבשה את עמשי וכו' לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך וכו' (דברי הימים־א יב, יט) - זה מרמז על המלחמה שיש בכל דור ודור על הצדיקי אמת, כמפרסם מה שנעשה בזה בדורותינו ובדורות הקודמים. והשם יתברך ברחמיו שולח בכל פעם בלב כמה נפשות מישראל להסתכל על האמת, ובאים אל הצדיקי אמת והנלוים אליהם ומתקרבים אליהם באמת, ואומרים להם: שלום לך ושלום לעזרך וכו'.

פסוק־ג: וא מרתם כה לחי ואתה שלום וכו' (שמואל־א כה, ו) - מרמז על חיים נצחיים שלעתיד, שאז יהיה השלום המפלא, כמבאר בפסוקים רבים. וזהו ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כט, יא), כי עקר שלמות השמחה והברכה הוא השלום, שהוא כלי מחזיק ברכה, כי על־ידי השלום שמתקבצין הרבה נפשות מישראל יחד, על־ידי־זה מתגדל אור השמחה כנ"ל (אותיות מב, סא). ועל־ידי־זה יכולין לקבל אור התשעה היכלין הנ"ל - להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי. כי מרבוי האור הזה - אי אפשר לקבלו - כי אם על־ידי הרבה כלים של כמה וכמה נפשות ישראל, שמתקבצין יחד באהבה ושלום לצדיקי אמת, שזוכין לאורות אלו, שהם אורות הצחצחות, שהם מרפאין ומשמחין את כל החולים בחלי הנפש, אפלו החולים מאד מאד. כי כל מה שהם חולים ביותר - צריכים לרפאם על־ידי רפואות יקרות יותר, שאין מי שיודע להמשיכם ולרפאות בהם כי אם הצדיק הגדול ביותר (כמו שכתוב בהתורה "מישרא" בסימן ל עין שם), והעקר על־ידי השלום וכנ"ל. וכמו שכתוב (ישעיה נה, יב): כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון' וכו', וכנ"ל: