# עא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/71/

וזה בחינת השלש קולות של השופר, שעקרם הם תקיעה תרועה תקיעה, רק שרבותינו ז"ל נסתפקו בקול התרועה וכו' ועל־כן תקנו לתקע תרועה ושברים, כמבאר בגמרא (ראש השנה לד.). כי תקיעה שלפניו זה בחינת קול פשוט, וכן תקיעה שלאחריה הוא קול פשוט, זה בחינת הטוב והחסד שכבר עשה עמנו במתן תורה שנתנה בקול שופר, שזהו בחינת קול פשוט, כי אז נפשט עקמומיות שבלב לגמרי. כי זכו אז לחרות גדול, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה לב, א; זהר משפטים קיג:): 'חרות מיצר־הרע וממלאך המות ומשעבוד מלכיות' וכו', וכן לעתיד יקים (ישעיה כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים" וכו', שאז יהיה בחינת קול פשוט, כי יקים (ירמיה לא, לג): "כי כלם ידעו אתי למקטנם ועד גדולם", ויתבטלו לגמרי כל הצרות והעצבות וכו' הבאים מעקמומיות שבלב וכו'. ובאמצע תוקעין תרועה, שהוא תרועה ושברים, שהם 'גנוחי גנח וילולי יליל', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה לד.), זה בחינת מה שצריך עתה האדם בהווה כל ימי חייו להתגבר להפך כל מיני עצבות, שהם בחינת 'גנוחי גנח ילולי יליל', להפכם כלם לשמחה כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר התשובה - שבאה על־ידי ישוב הדעת, שהוא על־ידי שמחה. והעקר, שעל־ידי כח מצות שופר נזכה להתעורר באמת, ולהכניס האמונה הקדושה בלבנו, שזה כל שמחתנו, בבחינת "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" (תהלים פט, טז) - להשיג בחינת אור הפנים, שמשם כל השגת הדעת הקדוש, לידע כי ה' הוא האלהים, שזהו בחינת "בשמך יגילון כל היום" וכו'. עד שנזכה לחטף כל היגון ואנחה, שמשם כל העוונות - להפכו לשמחה, שזה עקר התשובה, בחינת עוונות נתהפכין לזכיות וכנ"ל, שזה בחינת קול התרועה שהוא העקר, וכנ"ל: