# עב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/72/

וזה בחינת כל מזמור 'הודו לה'' שאומרים קדם התפלה בהתחלת הפסוקי דזמרה, שמדבר בעבר והוה ועתיד, כמו שאומרים שם: זכרו נפלאותיו אשר עשה וכו', זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם וכו' - שנתן לנו את התורה והכניסנו לארץ־ישראל חבל נחלתנו וכו', שכל זה מדבר בגדל הנסים שלעבר. ואחר־כך אומר: שירו לה' שיר חדש בשרו מיום אל יום ישועתו, שגם בכל יום ויום הוא עושה עמנו ישועות נפלאות ונוראות, וכנ"ל. ואחר־כך מזכיר על העתיד, כמו שכתוב: ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו וכו', אז ירננו כל עצי יער לפני ה', שכל זה נאמר על לעתיד, כי בכל זה אנו צריכים לשמח עצמנו בכל עת, בפרט קדם התפלה, ולהודות לשמו יתברך על הנסים שכבר עשה עמנו, ואשר הוא עושה עמנו עתה בכל עת, ובצר הוא מרחיב לנו וכו', כמבאר מזה הרבה לעיל, ובמקום אחר, ואשר הוא עתיד להיטיב עמנו לנצח בכח הצדיקי אמת שאנו חוסים בהם.

וכל זה המזמור 'הודו' אמר דוד לפני הארון כשנכנס למקומו וכו', כמבאר בדברי הימים (א' טז, לה), כי עקר השמחה כשבא הארון על מקומו, שנמשך מבחינת (יחזקאל ג, יב): "ברוך כבוד ה' ממקומו" כנ"ל (אותיות כד, מג), שמשם מקור השמחה, כי עקר השמחה היא התורה שנמשכה משם וכנ"ל. וכן בכל השירות והתשבחות - רבם מדברים בעבר והוה ועתיד כנ"ל. הכל כדי לשמח נפשנו בעצם גלותנו הארך בגוף ונפש, כדי שנזכה לשוב על־ידי־זה, ולהתקרב ולהתדבק להשם יתברך, שהעקר על־ידי שמחה, וכנ"ל: