# עה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/75/

ועין בזהר הקדוש פרשת פינחס (דף רלו:) - מה שאיתא על פסוק 'שמע ישראל' וכו', וזה לשונו: אמר רב המנונא סבא, כל מאן דמיחד יחודא דא בכל יומא, חדוא זמינא עליה מלעלא מרזא דאתון אלין - ש"מ מהאי סטרא, וא"ח מהאי סטרא וכו'. וסימנך 'אשמח', דכתיב (תהלים קד, לד): "אנכי אשמח בה' - בה' ממש, דא יחודא קדישא ושפיר; עד כאן לשונו. וזה כל קטב דברינו הנ"ל בכל הדרוש הזה, שעקר פנימיות דברינו הוא, שכל אחד מישראל צריך לשמח בה', בחינת 'אנכי אשמח בה'' הנ"ל, שזה עקר הגאלה והישועה של כל אחד מישראל וכו'.

והעקר, שכל אחד מישראל איך שהוא, צריך לשמח במה שהוא זוכה על כל פנים לומר 'שמע ישראל' פעמים בכל יום, וכמו שאנו מתפארין בזה אשרינו מה טוב חלקנו וכו', כי זה כל חיותנו ותקוותינו בעולם הזה ובעולם הבא לנצח. כי לא ישאר מהאדם ומהזמן הפורח כלום, כי אם שמחת האמונה הקדושה וכו', כמו שכתוב לעיל. וזה מבאר בזהר הקדוש הנ"ל, שגלה לנו, שצרוף תבת 'אשמח' מרמז באותיות ש"מ מ'שמע' ואותיות א"ח של 'אחד' וכו', כי צריכין לשמח בזה מאד מאד, מה שאנו זוכין ליחד שמו יתברך בכל יום, בבחינת 'אנכי אשמח בה'', וכנ"ל:

תם ונשלם