# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/61/

אחר־כך ילך לעסקיו וכו', ואסור להשתתף עם עכו"ם שמא יתחיב לו שבועה ועובר משום (שמות כג, יג): "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על" וכו'. (שלחן ערוך ארח־חיים סימן קנו).

הענין, כי מבאר בדברי רבנו ז"ל (בסימן סט חלק א): ששרש הנפשות הוא בעשירות. ועקר הגדלת השם והנפש הוא על־ידי עשירות דקדשה. כי עשירות דקדשה גבה מאד, עין שם.

נמצא, שהממון דקדשה שהוא ממון ישראלי הוא בחינת שם ונפש. ושם ונפש ישראל הוא בחינת שם ה', כי שמו משתף בשמנו. וזה בחינת 'נשאת ונתת באמונה' (שבת לא.). 'באמונה' דיקא. כי אמונה היא בחינת שם ה', בחינת (זכריה יד, ט): "ה' אחד ושמו אחד", שזה עקר אמונה, על־כן צריך לעשות משא ומתן באמונה, כי שם שרש בחינת המשא־ומתן בתוך בחינת אמונה, שהוא בחינת שם ה'. כי המשא־ומתן והעשירות הוא בחינת שם, כנ"ל.

ואת זה לעמת זה עשה האלקים (קהלת ז, יד). כי ממון דסטרא אחרא הוא בהפך, כי הוא בבחינת "שם אלהים אחרים" (שמות כג, יג), כי כל עבודות זרות תחובים בממון, כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן כג). וכלל ממון ישראל הוא בחינת ממון דקדשה, שהוא בחינת שם ונפש, בחינת שם ה' כנ"ל. וכלל ממון עכו"ם הוא ממון דסטרא אחרא שהיא בחינת עבודה־זרה ממש, בחינת "שם אלהים אחרים" כנ"ל.

ועתה מבאר היטב מה שאסרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:) להשתתף עם עכו"ם משום (שמות כג, יג): 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' וכו'. כי בודאי עובר על 'ושם אלהים אחרים' וכו' כשמשתתף עם העכו"ם. כי שרש הנפשות בעשירות, וכשמשתתף עם העכו"ם, נמצא שמקשר נפשו ונפש העכו"ם, חס ושלום, ביחד, שיהיו שניהם משרשים ביחד בממון אחד, אשר שם שרש הנפשות כנ"ל. ועל־כן בודאי עובר על 'ושם אלהים אחרים' וכו'. כי נפש וממון עכו"ם שהוא שרש נפשו הוא שם אלהים אחרים. ו"צא תאמר לו" (ישעיה ל, כב), ואין לו להתחבר עם ממון ישראל, שהוא בחינת שם ונפש ישראל אשר משתף בו שם ה'.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:): "שמא יתחיב לו שבועה". כי שבועה דקדשה היא בחינת שם ה'. כמו שכתוב (שמות כ, ז): "לא תשא את שם ה'" וכו', "ולא תשבעו בשמי" וכו' (ויקרא יט, יב). ועל־כן בכל מקום שיש הכחשה בין שני אנשים ואין יודעים למי מגיע הממון, אז מטילים ביניהם שבועה. והשבועה מבררת האמת למי מגיע הממון. כי השבועה היא בחינת שם ה', שהוא בחינת שרש הממון, שהוא בחינת שם כנ"ל, על־כן על־ידי השבועה מתברר היטב למי שיך הממון מאחר שהוא שרש הממון. כי שם בשרשו בודאי מברר היטב ממונו של כל אחד ואחד, ואין אחד יכול לגע שם בשל חברו כלום. ועל־כן חששו רבותינו ז"ל 'שמא יתחיב לו העובד כוכבים שבועה'. כי היא מלתא דשכיחא וקרוב לודאי. כי עכו"ם הם מלאים שקר במשא ומתן, כי ממונם, שהוא ממון דסטרא אחרא, נלקח משם מבחינת שקר שהוא עבודה־זרה שהיא בחינת שקר, ועל־כן הם חשודים תמיד על שקר, כמו שכתוב (תהלים קמד, ח): "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר". ועל־כן בודאי יתחיב לו העובד כוכבים שבועה שלהם שהיא בחינת שם אלהים אחרים, כי משם שרש ממונם, מבחינת עבודה־זרה מבחינת שם אלהים אחרים, שהוא בחינת שבועת שקר שלהם ועל־כן אסור לישראל להשתתף עמו, כי ממון ישראל הוא ממון דקדשה שהוא בחינת שרש שמו ונפשו אשר משתף בו שם ה', כנ"ל.

ועין במאמר המתחיל 'מי שרוצה לקרב בני־אדם להשם־יתברך' וכו' (סימן נט), מה שמבאר שם על פסוק (ישעיה נו, ה): "ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם" וכו'. שם מבאר היטב הקדמה זו, שהממון הוא בחינת שם ונפש, כנ"ל: