# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/1/

וזה בחינת משא ומתן באמונה. כי עקר המשא ומתן הוא בשביל להמשיך בחינת כח הראות שהוא בחינת השגחתו יתברך, שתהיה נמשכת עלינו בשלמות בבחינת ראיה, שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר, שעל־ידי־זה נעשה כלי להשפע שתבא בעת ובזמן כנ"ל. כי כל המשא ומתן אינו נגמר כי אם על־ידי שני בני אדם שנושאים ונותנים זה עם זה, שזה נותן לזה מעות או חפץ פלוני וחברו נותן לו חליפו חפץ אחר, ועל־ידי־זה נעשה בחינת אור הישר ואור החוזר, כי כל אחד ממשיך שפעו לחברו שזה בחינת 'אור הישר', ואחר־כך הוא חוזר ומקבל ממנו, שזהו בחינת 'אור החוזר', שזהו בחינת ראיה שעל־ידי־זה דיקא נמשכת ההשפעה בגבול וזמן כנ"ל.

על־כן באמת עקר המשכת שפע הפרנסה הוא רק על־ידי בטחון שהוא בחינת הסתכלות בחינת אור הישר ואור החוזר, שעל־ידי־זה עושה כלי דהינו גבול וזמן, שתהיה נמשכת ההשפעה בבחינת גבול וזמן, שתבוא לו הפרנסה בעתו ובזמנו וכנ"ל. ומה שצריכין לעשות איזה משא ומתן ועסק, הוא גם כן רק בשביל זה כדי להמשיך בחינת כח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר על־ידי המשא ומתן כנ"ל, כדי שעל־ידי־זה תבא השפע בגבול ובזמן כנ"ל.

כי בודאי השם יתברך יכול לתן פרנסה להאדם בלא שום סבה בלי שום משא ומתן, כמו שכתוב (תהלים עה, ז־ח): "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שפט" וכו', וכמו שכלכל את אבותינו ארבעים שנה במדבר על־ידי המן וכל דבר לא חסרו. רק מה שצריכין עתה איזה עסק ומשא ומתן, זה רק מחמת שאין לנו בטחון חזק כל כך שיהיה בבחינת ראיה ממש, דהינו שהרב אינם זוכים שיהיו עיניהם צופות תמיד לישועת ה' לבד בבטחון חזק, עד שימשיכו על־ידי־זה בחינת אור הישר ואור החוזר, שעל־ידי־זה נמשכת השפע בגבול וזמן במועדו ובזמנו כנ"ל, ומחמת שלאו כל אדם זוכה לזה עתה, על־כן צריכין עסקים ומשא ומתן, ועקר הכונה של המשא ומתן הוא בחינה הנ"ל, להמשיך על־ידי המשא ומתן בחינת אור הישר ואור החוזר שהוא בעצמו בחינת הבטחון.

ועל־כן צריכין לעשות המשא ומתן באמונה דיקא, להאמין בה', שכל הפרנסה הוא רק מאתו יתברך, ולכון עיניו להשם יתברך לבד, כי עקר הפרנסה הוא רק על־ידי־זה כנ"ל, וגם כל עקר המשא ומתן לא בא כי אם בשביל זה, כדי לעשות לההשפעה כלי, דהינו גבול וזמן כדי שתבא ההשפעה בעתו כנ"ל, כי ההשפעה יורדת תמיד רק שהוא בלא גבול וזמן וכו' כנ"ל, ועל־ידי ההסתכלות בבטחון שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר, על־ידי־זה נעשה כלי שהוא גבול וזמן שבא השפע במועדו כנ"ל, שזהו בעצמו בחינת המשא ומתן שהוא בחינת חליפין, בחינת אור הישר ואור החוזר, כנ"ל.

ועל־כן באמת כל מי שבטחונו חזק ביותר להשם יתברך - הוא פורק ממנו ביותר על טרדות המשא ומתן, עד שיש צדיקים שיש להם בטחון חזק כל כך, עד שאין צריכין שום עסק ומשא ומתן ולא שום עבדא ונסיעה כלל בשביל הפרנסה. כי כשבטחונו חזק ביותר בהשם יתברך, אזי הוא עושה כלי להשפע דהינו גבול וזמן, על־ידי הבטחון לבד שהוא בחינת כח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר וכנ"ל.

ועקר המשא ומתן הוא רק מחמת חלישות הבטחון בתכלית השלמות, על־כן צריכין משא ומתן, כדי לחזק הכלי לקבל השפע, על־ידי המשא ומתן שהוא בחינת כח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר כנ"ל, אבל אפלו מי שעוסק במשא ומתן אף־על־פי־כן העקר הוא הבטחון, כי בלא בטחון והסתכלות להשם יתברך לא יועיל לו כל המשא ומתן שבעולם, כי העשר והכבוד מלפניו יתברך (דברי הימים־א כט, יג), רק מחמת שאין לו דעת להתחזק בבטחון לבד בלי שום עשיה של איזה עסק ומשא ומתן, ועל־כן הוא צריך משא ומתן, שאז בטחונו חזק ביותר, ואז ממשיך הפרנסה על־ידי שעושה כלי שהוא גבול וזמן וכו' כנ"ל: