# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/13/

וזהו בחינת מה שצריכין להתחזק מאד מאד בעת הגמר של המצוה והעבודה שהתחיל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא עקב סימן ו,): 'המתחיל במצוה - אומרים לו גמר, ואין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה', וכמו שרואין בחוש, שהגמר קשה וכבד מאד מאד. כי ההתחלה קשה מאד, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא מסכתא דבחדש פרשה ב): "כל התחלות קשות", ואחר ההתחלה הולך ומתנהג קצת כסדר, ואחר־כך כשמגיעים לגמר קשה וכבד מאד. ועל־כן הצרכו רבותינו ז"ל להזהיר מאד על הגמר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'המתחיל במצוה אומרים לו גמר' וכו' וכנ"ל, הינו על־פי המבאר למעלה, כי הגמר הוא בחינת 'אחרית', ואין זוכין לקשר ה'אחרית' ב'ראשית' שזהו תכלית כל המצוות והעבודות כנ"ל, כי אם כשזוכין לגמר המצוה בשלמות, ועל־כן מתגרה על זה הבעל דבר מאד, ועל־כן צריכין להתחזק מאד לגמר המצוה והעבודה שהתחיל.

כי כל מצוה ועבודה בפרטיות יש לה התחלה וסוף, ואין המצוה שלמה עד שגומר אותה, כמו למשל, כשצריך לכתב לו תפלין, הנה בתחלה צריך יגיעות לתקן העור והקלף בכל התקונים הצריכים, ואחר־כך לתקן הדיו, ולכתב עליהם כדת וכדין, ואחר־כך כשגומר כתיבת כל הפרשיות, כל זמן שחסר בהם עדין אות אחד - אינם בכלל תפלין כלל עד שגומר כתיבת כל הפרשיות בשלמות. ואחר־כך כשכבר נגמרו הפרשיות כתקונן, אף־על־פי־כן, אפלו אם יכתב אלף פרשיות ויכרך עצמו בהם מראשו ועד סופו - אינו מקים מצות תפלין, כי אי אפשר לקים מצות תפלין עד שיעשה בתים של עור ויכניס הפרשיות לתוכן ויתפרם בגידין דיקא ויתקנם ברצועות וכו', ויניחם על היד ועל הראש במקומם הראוי דיקא, ואז דיקא קים מצות תפלין, נמצא, כל זמן שלא תגיע המצוה אל האחרית והסוף דהינו הגמר על־פי דין התורה הקדושה - אינה מצוה כלל. וכן במצות ציצית אפלו אם יכרך עצמו בטלית שכלה תכלת אינו יוצא ידי ציצית עד שיתלה הציצית בכנפי הטלית. וכן במצות מזוזה אפלו הבית מלא ספרים אינו יוצא בזה עד שיקבע המזוזה אצל הפתח, וכיוצא בזה בכל המצוות. כי כל מצוה ומצוה יש לה שעורים וגבולים כפי דין תורתנו הקדושה, שצריכין לעשות אותה בתקון זה דיקא כפי הנמסר לנו מפי משה רבנו, עליו השלום, אשר דיקא אם מקימים אותה כתקונה כמו שנמסר לנו, אז זוכין להמשיך האור הנמשך על־ידי כל מצוה להמשיך אותו מ'ראשית' ועד 'אחרית', מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, עד שיהיה נכלל זה העולם בשרשו בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה', שזהו בחינת תכלית עבודת התורה והמצוות, שזהו בחינת השגחה שלמה ברצוא ושוב כנ"ל: