# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/14/

וזה בחינת מחלקת קרח שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, ג) שמחלקתו היה ששאל: "טלית שכלה תכלת חיבת בציצית? אמר לו הן, התחיל משחק עליו: מה טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, קל וחמר" וכו'. וכן שאל: "בית מלא ספרים חיב במזוזה" וכו'. הינו כנ"ל, כי קרח כפר בעקר, ובאמת חלק על התורה כלה, ולא רצה להאמין שיכולין להמשיך השגחתו וחיותו עלינו על־ידי קיום התורה והמצוות, כי נפל בכפירת הכופרים שאומרים שאי אפשר חס ושלום שיבוא השגחתו בעצמו עלינו כנ"ל. ועל־כן עשה ליצנות מפרטי המצוות, כי בכלליות המצוות יכולין לומר איזה טעם של שטות והבל של המחקרים והכופרים, [כמו שנמצא גם עכשו שאומרים טעמים של הבל על המצוות וכמבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן תיא), כי הם אינם רוצים להאמין שהמצוות הם אחדותו יתברך ועל ידם נכללין בו יתברך, וכל מצוה ומצוה הולכת ועולה בכל העולמות עד אין סוף ואין תכלית], אבל בפרטי דיני המצוה מזה שניהם קהות ואינם יכולים למצא בהם טעם, ועל־כן באמת מתלוצצים מדברי רבותינו ז"ל וכופרים בכל התורה, וביותר בתורה שבעל פה, ואין צריכין להאריך בגנות דעתם הרעה.

ועל־כן קרח שנפל לכפירות אלו, כי כפר בעקר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה א), על־כן התלוצץ מפרטי המצוות, כי הוא אינו מאמין שיש סודות נוראים בהמצוות, אשר על־פי אלו הסודות שהמצוות נוגעים למקום שנוגעים, על־כן צריכים לקים המצוות בדרך זה דיקא, כמו שצוה משה רבנו עליו השלום, בפרטיות, לתלות הציצית על כנפי הבגד דיקא, וכל זמן שאינו תולה אותם בכנפי הבגד אפלו אם יתלה אותם לפני עיניו תמיד, ואפלו אם יכרך עצמו בהציצית מראשו ועד רגלו או ילבש טלית שכלה תכלת, אינו יוצא בזה [מצות] ציצית כלל, אדרבא, הוא כופר ומחרף ומגדף את תורת משה. כי "כל אמרת אלהי צרופה" (משלי ל, ה), בחינת (תהלים יב, ז): "אמרות ה' אמרות טהרות... מזקק שבעתים", וכל המצוות צרופים ומזקקים מאתו יתברך, שצריכין לקימם באפן זה דיקא כפי דברי תורתנו הקדושה. ועל־כן קרח שכפר בזה, על־כן שאל: 'טלית שכלה תכלת חיבת בציצית' וכו', ושחק מזה, במה שחוט אחד של תכלת פוטר כל הטלית, וטלית שכלה תכלת חיבת בציצית, כי לא האמין שהמצוות מקשרין כל העולמות מ'ראשית' ועד 'אחרית', עד שמעלין וכוללין ה'אחרית' ב'ראשית', אשר בשביל זה צריכין לקים המצוה מראש ועד סוף כפי דיניה ופרטיה בשלמות, עד שיגיע על־ידי המצוה אורו יתברך עלינו בבחינת השגחה שלמה, שיהיה נכלל העולם בו יתברך, שזהו בחינת כלליות ה'אחרית' ב'ראשית' כנ"ל: (ועדין צריכין לבאר ענין זה של קרח יותר, והבן היטב).