# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/17/

והעקר העצה הוא אמונה, כי כשמאמינים באמת בהשם יתברך ובהשגחתו בפרטיות - אין צריכין לדאג על פרנסה. וגם בודאי לא יפל משום דבר שבעולם, כי אדרבא, על־ידי הנפילה יתחזק יותר, כי למה נפל בדעתו? הוא רק מחמת שיודע בעצמו שפגם איזה פגם או עבר, חס ושלום, איזה עברה גמורה, אם כן בזה בעצמו ראוי שיתחזק את עצמו, כי מאחר שיודע על כל פנים שמקלקלין על־ידי עברה ופוגמין בעולמות עליונים, אם כן יש לו אמונה, וכשיש לו אמונה - יש לו תקוה עדין לעולם, כי "כל מצותך אמונה" (תהלים קיט, פו), כי כל זמן שיש לו אמונה - יש לו תקון לעולם. וכמו שאמר רבנו ז"ל לאחד שנפל בדעתו מאד, ענה ואמר לו: "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן" (לקוטי תנינא סימן קיב), וכבר מבאר בדברינו אלפים פעמים ש"אין שום יאוש בעולם כלל" (לקוטי תנינא סימן עח).

והעקר הוא האמונה כנ"ל, כי כשיש לו אמונה בהשגחתו יתברך בשלמות, שזהו בחינת רצוא ושוב, בחינת כלליות ה'אחרית' ב'ראשית' כנ"ל, על־ידי־זה זוכה להגיע לאחרית טוב, בבחינת 'כי אחרית לאיש שלום', כי על־ידי אמונה שלמה ידלג ויקפץ על כל המניעות וההסתות והפתויים והדחיות וחלישות הדעת, שהיצר הרע וחילותיו רוצים להפילו, כאלו אין לו עוד שום תקוה עדין, כי על־ידי אמונה עוברים ומדלגים על הכל, כי הוא מאמין שהשם יתברך ראשון ואחרון אלהי הראשונים והאחרונים, והוא יתברך בוחר בעבודת משה רבנו ועבודת האבות וכל הצדיקים הגדולים הנוראים, ואף־על־פי־כן הוא משתעשע ומקבל תענוג גם מעבודה קלה של הפחות שבפחותים שבישראל, אפלו רשעים ובעלי עברות ופושעי ישראל, כל זמן ששם 'ישראל' נקרא עליהם, דהינו שיש להם אמונה, עדין הוא יתברך מקבל תענוג והתפארות מהם מכל תנועה קלה בעלמא שעושין לפעמים בתפלה או באיזה מצוה, כמבאר בכמה מקומות, כגון בהתורה "ויהי הם מריקים שקיהם" (בסימן יז) ובשארי מקומות.

כי הצדיקים והגדולים במעלה, נגד הרשעים והקטנים במעלה, הם בבחינת 'ראשית' ו'אחרית', כי הצדיקים הם בבחינת 'ריש כל דרגין', והקטנים והרחוקים מהשם יתברך על־ידי מעשיהם הרעים הם בבחינת 'סוף כל דרגין'. והשם יתברך ראשון ואחרון ו'מגיד מראשית אחרית', ומיחד ומקשר 'סוף מעשה במחשבה תחלה', סוף כל דרגין בריש כל דרגין, שכל זה יכול לזכות אפלו הקל שבקלים והפחות שבפחותים על־ידי התחזקות האמונה בהשם יתברך והשגחתו השלמה המגיע מ'ראשית' ועד 'אחרית', שעל־ידי־זה נכלל ה'אחרית' ב'ראשית' כנ"ל.

וזהו עקר בחינת התשובה בחינת ירידה תכלית העליה, כשמגיע האדם, חס ושלום, חס ושלום - לתכלית הירידה על־ידי מעשיו הרעים, אף־על־פי־כן אם יתחזק גם שם בו יתברך, ויאמין בו יתברך באמונה שלמה שגם שם במקומו ממש, נמצא השם יתברך, בבחינת (תהלים קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", וכמו שכתוב (ירמיה כג, כג): "האלהי מקרב אני וכו' ולא אלהי מרחק", אז כשיתחזק באמונה זאת על־ידי־זה ממשיך השגחתו השלמה, בבחינת רצוא ושוב גם שם, ועל־ידי־זה הוא כולל סוף כל דרגין, שהוא המקום השפל והנמוך שנפל לשם, הוא כולל אותו בריש כל דרגין, בראשית המחשבה כנ"ל. ועל־ידי־זה הוא מעלה כל הנשמות והניצוצות שנפלו לשם מכמה שנים. וכשנכלל מקום רחוק ונמוך כזה בהשם יתברך, ממילא נכללין כל שאר המדרגות שבאמצע, בקדשתו יתברך.

נמצא, שדיקא הרחוקים כשיתחזקו באמונה שלמה יזכו לתשובה בודאי, ועל ידם דיקא יתתקנו כל העולמות, על־ידי שנכלל אחרית וסוף ממש בראשית המחשבה. ועל־כן עקר אחרית הגאלה האחרונה באחרית הימים האלה תלוי בתשובה דיקא, כפי שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז:), כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה, וכמו שכתוב (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" וכו', כי על־ידי התשובה שזוכין הרחוקים דיקא על־ידי האמונה השלמה כנ"ל, על־ידי־זה דיקא נכלל ה'אחרית' ב'ראשית' לעולם ועד, שזהו עקר בחינת שלמות הגאלה האחרונה כנ"ל, במהרה בימינו אמן:

[שיך לעיל]: