# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/18/

ובשביל זה אסור לאכל שום תבואה קדם העמר. כי אנו צריכין להמשיך פרנסתנו ואכילותינו על־ידי אמונת ההשגחה לבד שהוא בחינת ראיה, שעל־ידי־זה נמשך השפע במדה בגבול ובזמן כנ"ל, שזה זוכין על־ידי הנפת העמר כנ"ל, אבל קדם העמר עדין נאחז בהשפע אחיזת הקלפות הנמשכין מרבוי אור, שיש להם אחיזה בהשפע על־ידי חטא אדם הראשון שפגם באמונה, כמבאר במקום אחר (עין בלקוטי תנינא סימן ה אות י), שזהו בחינת (בראשית ג, יז יט): "בעצבון תאכלנה, בזעת אפך תאכל לחם" וכו'. שכל זה הוא מחמת אחיזת הקלפות שמתגברין על־ידי הכפירות הבאין על־ידי בחינת רבוי אור, על־ידי שרוצים לחקר בגדלתו יתברך כנ"ל. ועל־כן אין ישראל יכולים לאכל שום תבואה עד שמוציאין אותה מאחיזת הקלפות שהם בחינת כפירות. ועל־כן אסור לאכל חדש עד שמקריבין העמר, שאז מקשרין כל הששה קצוות להשם יתברך, ונמשך השגחה שלמה ברצוא ושוב בבחינת ראיה, שעל־ידי־זה נעשה כלי בחינת גבול וזמן לקבל השפע בהדרגה ובמדה, ונתבטל אחיזת הכפירות והקלפות מהשפע, ואז דיקא התר החדש, כי אז מקבלין השפע דרך הקדשה לבד, על־ידי שעושין כלים ומדה על־ידי הנפת העמר כנ"ל:

הלכות משא ומתן הלכה ה' - נתבאר בהלכות בית הכנסת הלכה ה' (באות ח),

והלכות משא ומתן הלכה ו' - נתבאר בהלכות בית הכנסת הלכה ו (באות כד):