# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/3/

נמצא, שמשא ומתן באמונה של ישראל, הוא רק להמשיך אור הישר ואור החוזר שעל־ידי־זה נעשה כלי, שזהו בחינת בטחון, כי עקר המשא ומתן הוא רק לחזק הכלי הנעשית על־ידי הבטחון כנ"ל. ועל־כן אסור להשתתף עם עובדי כוכבים משום 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו', כי עקר הכלי דהינו שתרד השפע בגבול וזמן, זה נעשה על־ידי כח הראות שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר, ועקר בחינת אור הישר ואור החוזר הנעשה על־ידי כח הראות, הוא רק כשמכונין ומצמצמין הראות לאיזה דבר שמסתכלין עליו [וכמבאר מזה בהתורה הנ"ל, ובהתורה "ויאמר בעז אל רות" בסימן ס"ה עין שם, ובהתורה "אשרי העם" המדבר מהשגחה בסימן י"ג, עין שם].

והכלל, שאין יכולין לראות דבר לקח הדבר לתוך הדעת דהינו לצירו בדעתו, כי אם כשכח הראות הולך מכון לאותו הדבר ובא עליו בהכאה, שאז חוזר הראות לעיניו על־ידי ההכאה ונצטיר הדבר בעיניו, ואז רואה את הדבר, וזהו בעצמו בחינת כח אור הישר ואור החוזר שנמשך על־ידי כח הראות וכמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים, כי השפע של ישראל יורדת דרך הקדשה, מחמת שמאמינים בהשם יתברך ובטוחים בו לבד, ויודעים כי כל השפע והפרנסה מאתו יתברך, כי הוא יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם, והוא יושב ומכלכל ומפרנס 'מקרני ראמים ועד ביצי כנים' (עבודה זרה ג:), וכמה דאתדבק בר נש לתתא, הכי מתנהגין עמה מלעלא [וכמו שאדם מדבק את עצמו למטה, כך מתנהגים עמו מלמעלה] (עין זהר וירא דף צט: בחקתי דף קיג.), דהינו כמו שאנו מאמינים שהפרנסה באה בהשגחת השם יתברך לבד, כמו כן הוא יתברך משגיח עלינו בהשגחה שלמה, בבחינת כח הראות הנ"ל שבא בהכאה עלינו ואנו נצטירים בעיניו, וכמבאר בהתורה "אשרי העם - השגחה" וכו' עין שם, ועל־כן יורדת הפרנסה והשפע עלינו מאתו לבד, ואין להקלפות יניקה משם.

אבל העובדי כוכבים והרשעים הכופרים אינם מאמינים בהשגחת השם יתברך בשלמות, ועקר הכפירה שלהם הוא בבחינת אור החוזר שנעשה על־ידי הצמצום, שמכונין הדעת והראות בכוון ובצמצום למקום שצריכין עד שחוזר בהכאה לעיניו כנ"ל, אבל כשהראות נתפזר מן הצד ואינו בא בהכאה להדבר שרוצה לראות, אז אינו רואה את הדבר כנ"ל, וכמו כן באמונת הבטחון בהשם יתברך, עקר הפגם של העובדי כוכבים והכופרים הוא - שאין מצמצמין עיני דעתם להשם יתברך, כי באמת רבם ככלם מאמינים במציאות השם יתברך, אבל עקר הכפירות שלהם הוא בהשגחה הפרטית, כי אומרים שהשם יתברך גדול ונעלה ומרומם ונשגב כל כך, עד שאי אפשר לציר בדעת שהשם יתברך ישגיח בזה העולם בהשגחה פרטיות, ועל־ידי־זה כופרים בכל התורה כלה התלוי בזה. אבל באמת עפרא לפומיהו, וימלא פיהם חצץ, כי נבער לבם מדעת אמתי, כי הם מטעים את עצמם כאלו הם מגדילים ומגביהים כבודו יתברך, שאומרים שלרב רוממותו יתברך אין ראוי, חס ושלום, שישגיח על עולם השפל הזה, ותפח רוחם ונשמתם, כי הם רוצים להשיג גדלתו יתברך ולהבין דרכי הנהגותיו יתברך, כי אדרבה, זהו עקר גדלתו ורוממותו, כי "במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו" (מגלה לא.), כמו שכתוב (ישעיה נז, טו): "כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכו' (עין סוטה ה.).

כי אם היה גדלות השם יתברך רק כפי הבנת דעת האדם, אם כן, חס ושלום - היה קץ לגדלותו, כי דעת האדם בשר ודם יש לו קץ וגבול. אבל באמת דעתו מרומם מדעתנו, וכמו שכתוב (ישעיה נה, ט): "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם", ועל־כן באמת אדרבא, זהו גדלתו ורוממותו יתברך שהוא מרומם ונשגב למעלה מתפיסת דעת האדם, עד שלרב גדלתו ורוממותו הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם, כמו שכתוב (משלי טו, ג): "בכל מקום עיני ה' צפות ורואות". ואף־על־פי שאי אפשר לנו להבין זאת בדעתנו - אנו מסלקין דעתנו ומאמינים בזה באמונה לבד, כי זה עקר שלמות הדעת - לצמצם הדעת ולהבין ולהשכיל שאי אפשר להבין דרכיו והנהגותיו יתברך ולסמך על האמונה לבד, כמו שמסרו לנו אבותינו הקדושים אשר שברו את גופם לגמרי וזכו להשיג אמונה השלמה, ועליהם לבד אנו צריכין לסמך ולילך בדרכיהם.

נמצא, שישראל שיש להם אמונה ובטחון שלם בהשם יתברך, זהו בחינת כח הראות שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר. דהינו שאור עיני דעתם הולך בישר להשם יתברך, שמאמינים במציאותו יתברך בגדלתו וברוממותו יתברך עד אין סוף ואין תכלית. אבל על־ידי הגדלת הדעת הזה - היה יכל הדעת להתפזר, חס ושלום, עד שיצא מהגבול, ועל־ידי־זה יתבטל הדעת לגמרי, דהינו אם היו, חס ושלום, רוצים להבין ולהשיג דרכי גדלתו לפי דעתם, היו יכולים לבוא לדעות כוזביות ולכפירות גדולות, חס ושלום, כמו העובדי כוכבים. אבל ישראל עם קדוש הם מצמצמים דעתם ומכונים דעתם בכוון גדול להשם יתברך לבד, שיודעים באמונה שלמה מגדלת השם יתברך ורוממותו הנורא שהוא מרומם ונשגב מאד מאד מכל מיני רוחניות שבכל העולמות, ומכל שכן מגשמיות העולם השפל הזה, ואף־על־פי־כן הוא יתברך בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על כל העולם השפל הגשמי הזה, ומפרנס ומכלכל 'מקרני ראמים עד ביצי כנים'. ומחמת שאנו מכונין דעתנו לאמונה הקדושה הזאת בדרך אשר מסרו לנו אבותינו הצדיקים, על־ידי־זה מגיעים עיני דעתנו אליו יתברך בעצמו בבחינת הסתכלות, שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר, שנעשה על־ידי שמגיע עד אותו הדבר בכוון בצמצום, כי גם אנו מכונין דעתנו בצמצום גדול בדרך אמונה עד שאנו מגיעין אליו יתברך וממשיכין השגחתו יתברך עלינו בשלמות. כי כמו שאנו מאמינין בהשגחתו בפרטיות בשלמות, כמו כן נמשך באמת השגחתו בשלמות עלינו, דהינו בבחינת ראיה הבאה בכוון ובישר בבחינת הכאה, עד שאנו נצטירין בעיניו בבחינת רצוא ושוב. וכמו כן חוזר חלילה בכל פעם. ועל־ידי־זה נתחדש השפע בכל פעם באור גדול ועצום ונמשך רב טוב לבית ישראל: