# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/6/

וזה בחינת 'עמר שעורים' בחינת ספירת העמר, כדי להמשיך השפע בגבול ובזמן. וזה בחינת קבלת התורה בשבועות. כי התורה הוא בחינת כח הראות בחינת טנת"א (טעמים, נקדות, תגים, אותיות), בח ינת בראשית, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן יג). ועל־כן נעורים כל הלילה בשבועות, (עין זהר הקדמה דף ח. אמור דף צח.), כדי לתקן את העינים שהוא כח הראות, ובזה נצולין מכרת שהוא בחינת "יהי אחריתם להכרית" (תהלים קט, יג), שנכרת אצלם אור החוזר מאור הישר, מחמת שאין מכונים אור העינים בישר ובכוון וכו', בבחינת (שם לז, לז): "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום".

ובשביל זה בליל שבועות כשנעורים אומרים הראשית והאחרית מכל סדרא ומכל ספר (עין שער הכונות ופרי־עץ־חיים שם), כי "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח), כי כל התחלות קשות, (מכילתא מסכתא דבחדש פרשה ב) והגמר קשה ביותר, ועל־כן 'אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה והמתחיל במצוה אומרים לו - גמר' (תנחומא עקב סימן ו), כי צריכים לומר לו גמר, כי צריכין לחזק אותו על הגמר ביותר, כי הגמר קשה ביותר. וזהו בכלליות ישראל, וכן בכל אדם בכלליות עבודתו ובפרטיות בכל מצוה ובכל עבודה.

וזה בחינת מחלקת קרח על משה שהלבישן טליתות שכלן תכלת וכו' (במדבר רבה יח, ג). ובשביל זה אוכלין מאכלי חלב בשבועות בבקר (שלחן ערוך ארח חיים סימן תצד סעיף ג בהג"ה) בבחינת (שיר־השירים ה, יב): "עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת" – על מלאה של עולם (שיר השירים רבה שם) דהינו בחינת השגחה שלמה. וזה בחינת (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו".

וזה שמובא (מדרש תהלים ח, ב): שעקר מה שדחה השם יתברך את המלאכים שלא יקטרגו על נתינת התורה לישראל, שאמרו שיתן להם התורה, עקר דחיה שלהם היתה על־ידי מצות בשר בחלב, שאמר להם השם יתברך: 'והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אביהם'. כי אסור בשר בחלב הוא חדוש גדול, כי אסור לבשל בשר בחלב אפלו גדי בחלב אמו שיונק ממנה ונזון ממנה וכל חיותו ממנה, והגדי בעצמו מתר באכילה, והחלב בעצמה מתרת, אף־על־פי־כן אסור לחברם יחד, שכל זה מורה שאי אפשר להשיג דרכי הנהגותיו יתברך, שבזה תלוי עקר קבלת התורה:

(כל הדברים האלה מאות ו' לא נכתב מהם כי אם ראשי פרקים, ואם יהיה ה' עמדי יתבארו קצת):