# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/7/

ונחזר לבאר קצת. כי עקר קבלת התורה תלויה באמונת ההשגחה פרטית, שאז שיך מצוה ועברה שכר וענש, כי אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו, והוא יתברך בוחר בתורה ובמצוות מעשיות הנעשין בזה העולם הגשמי מדברים גשמיים. אבל הכופר בהשגחה, חס ושלום - הוא כופר בכל התורה כלה, וזה הדבר ידוע ומובן לכל. ועל־כן כל התורה הוא בחינת עינים, בחינת 'בראשית', שהוא התחלת התורה, 'תמן ראשי, תמן בת' (במלה 'בראשית', יש את המלה 'ראשי' ויש את המלה 'בת') (תקוני הזהר תקון ד, יח:), שהם 'תלת גונין דעינא ובת עין' (שלשת הגונים של העין ובת עין) (עין סימן יג ובסימן לח ובלקוטי תנינא סימן סו), כי עקר כלליות התורה הוא בחינת עינים, בחינת ראיה והשגחה, דהינו שאנו מאמינים בהשגחתו בפרטיות - שהוא יתברך צופה ומביט ורואה ומשגיח תמיד על כל דבר ודבר בפרט, כמו שכתוב (תהלים לג, יד): "ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ", ועל־ידי־זה שאנו מאמינים בהשגחתו יתברך אנו מכונין עיני דעתנו אליו תמיד, בבחינת (שם כה, טו): "עיני תמיד אל ה'", בחינת (שם קכג, א): "אליך נשאתי את עיני הי שבי בשמים".

כי אף־על־פי שהוא יתברך יושב בשמים ומרומם ומנשא מאד מאד מאתנו, אף־על־פי־כן הוא יתברך בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם, עד תכלית נקדת המרכז של עולם הגשמי וכל אשר בו, וכמו שכתוב (שם קיג, ה-ו): "מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ". וזהו עקר כלליות התורה, כי הפוגם וכופר איזה כפירה בעלמא בההשגחה הפרטית - הוא כופר בכל התורה כלה ויוצא מן הדת, והוא הוא האפיקורוס והכופר המזכר בכל דברי רבותינו ז"ל שהוא גרוע ממשמד, ומומר לכל התורה כלה, וזה דבר פשוט שאין צריכין לבארו: