# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/8/

ובשביל זה סופרין ספירת העמר שבע שבתות קדם קבלת התורה שהיא הכנה לקבלת התורה, כי הנפת העמר שעורים הוא בשביל להמשיך על־ידי־זה אמונת השגחתו הפרטית, שהוא יסוד כל התורה כלה כנ"ל.

ובשביל זה היו מניפין אותו בכל הששה קצוות, כי היה מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו (מנחות סב.), כדי לקשר כל העולם והנהגתו להשם יתברך למען דעת כל עמי הארץ כי הכל מקשר אליו, כי הוא יתברך משגיח תמיד בהשגחה פרטית על כל פרטי הבריאה, שזהו סוד כונת קריאת שמע, שצריכין לכון ב'אחד' כדי להמליכהו למעלה ולמטה ובארבע רוחות (ברכות יג:), הינו שנדע באמונה שלמה שהוא יתברך מלך על כל הארץ "ומלכותו בכל משלה" (תהלים קג, יט), והמלכות וההנהגה אפלו של העולם הגשמי הזה הוא על ידו יתברך בעצמו "כי לה' המלוכה" וכו' (שם כב, כט).

וזהו בעצמו סוד כונות קריאת שמע על־פי סוד, כפי המבאר בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל, שמבאר שם, שעקר כונות קריאת שמע - לקשר וליחד בחינת מלכות להקדוש ברוך הוא, עין שם (עין זהר תרומה דף קלד. ויקהל דף רטז: ועוד, ובפרי עץ חיים שער הקריאת שמע פרק ט), הינו כנ"ל, שנדע באמונה שלמה שהנהגת העולם, שזהו בחינת מלכות, שהוא מלך ומושל ושליט ומנהיג העולם, זאת ההנהגה מקשרת ומיחדת אליו יתברך לבדו ומבלעדו אין אלהים, כי הוא לבדו יתברך מנהיג ומושל בכל העולם. נמצא, שבאמת למי שהוא חכם ומבין מדעתו כל כונות האר"י ז"ל והזהר הקדוש, כלם שבים למקום אחד - לכונה הפשטיות של כלל ישראל שמכונים באחד להמליכהו למעלה ולמטה וכו'. אבל אינו יוצא אם יכון סתם, שהשם יתברך אחד ואין שני, כי אף־על־פי שזהו כונה אמתית, אבל אינו יוצא בזאת הכונה לבד, כי אם לא יכון רק שהשם יתברך אחד ואין שני, עדין לא כון לבו להאמין באמונת השגחתו יתברך, שהוא בעצמו מנהיג ומושל בעולם, וכשאינו מאמין בזה, חס ושלום, הוא כופר גמור כנ"ל. על־כן צוו אותנו רבותינו ז"ל (ברכות יג:) להאריך בדלת דאחד - כדי להמליכהו למעלה ולמטה וכו', כי זהו עקר סוד שרש היחוד - כשמקשרין ומיחדין הנהגת כל העולמות אליו יתברך, שמאמינים שהוא יתברך מלך ומנהיג ומושל בעצמו בכל העולם הגשמי הזה ומכל שכן בכל העולמות כלם.

ועל נקדה זאת סובב כל כונת התורה והמצוות וכל סודות הכונות של כל כתבי האר"י ז"ל וזהר הקדוש. כי מבאר בכל הספרים, ששרש כונת כל המצוות הוא ליחד קדשא בריך הוא ושכינתיה, וכמו שנוהגין לומר קדם כל מצוה ודבר שבקדשה: 'לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה' וכו', הינו כנ"ל, כי עקר סוד יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה הוא בחינה זאת, כי בחינת ההנהגה והמלכות, מה שהשם יתברך מצמצם עצמו כדי להשגיח ולהנהיג העולם, זאת הבחינה נקראת מלכות בחינת שכינה, ומי שכופר, חס ושלום, בהשגחה ומפריד הנהגת מלכותו ממנו יתברך, הוא "נרגן מפריד אלוף" (משלי טז, כח). ועקר אמונתנו הקדושה הוא שאנו מאמינים כי לה' המלכות, הינו שהנהגת העולם שהוא בחינת מלכות מקשר ומיחד אליו, כי הוא לבדו מלך שליט ומושל בכל העולם ומנהיג הכל בהשגחתו לבד. ואמונה הקדושה הזאת אנו ממשיכין על־ידי כל מצוה ומצוה, כי אמונה הקדושה הזאת הוא יסוד כל התורה כלה, כמו שכתוב (תהלים קיט, טו): "כל מצותך אמונה". ועל־כן אומרים קדם כל מצוה 'לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה' וכו', כי עקר כונתנו בכל מצוותינו ועבודתנו כדי להמשיך עלינו אמונה הזאת, שהוא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, ליחד ולקשר הנהגת המלכות אליו יתברך לבד כנ"ל: