# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1298/64/9/

וזהו בחינת הנפת העמר, שמניפין אותו בכל הששה קצוות, כדי להמליכהו למעלה ולמטה ובארבע רוחות כנ"ל. ועל־כן היה בא מן השעורים שהם מאכל בהמה, כי אי אפשר להבין זאת בדעת, כי אם על־ידי אמונה לבד, שצריכין לסלק דעתו לגמרי, בבחינת (תהלים עג, כב): "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך". גם היה מאכל בהמה, לרמז, שלא די שהשם יתברך משגיח על בני אדם להחיותם ולפרנסם בכל עת, אף גם אפלו בהמות הוא יתברך גם כן בעצמו מפרנס בהשגחתו הפרטית לבד, כמו שכתוב (תהלים קמז, ט): "נתן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו". כי זהו עקר יסוד האמונה הקדושה, להאמין שהוא יתברך משגיח בהשגחה פרטית, ומחיה ומפרנס ומכלכל אפלו הבהמות 'מקרני ראמים עד ביצי כנים'.

ועל־כן נקראת זאת המנחה של שעורים על שם 'עמר' דיקא, אף־על־פי שכל המנחות כלם היו עשירית האיפה שהוא שעור עמר, אף־על־פי־כן זאת המנחה נקראת עקרה בשם עמר, כמבאר בתורה ובדברי רבותינו ז"ל. כי עקר המנחה זאת - הוא כדי להמשיך אמונת השגחתו יתברך בעולם שהוא יסוד התורה כנ"ל, ועל־ידי אמונת ההשגחה נעשה כלי וגבול וזמן להשפע וכו' כנ"ל, ועל־כן נקראת בשם 'עמר' - לשון 'מדה' (עין רש"י שמות טז, טז), כי העקר הוא המדה דהינו הכלי, דהינו שנזכה להמשיך החיות והשפע במדה בגבול וזמן שלא תהיה בבחינת רבוי אור וכו', שזה זוכין על־ידי הנפת העמר שעורים, שעל־ידי־זה ממשיכין אמונת ההשגחה שהוא בחינת ראיה, שעל־ידי־זה נמשך השפע בבחינת כלי ומדה בגבול וזמן שזהו העקר כנ"ל.

ועל־כן אחר־כך מתחילין לספר שבע שבתות, כדי להמשיך החיות והשפע לתוך הזמן, כי על־ידי העמר מתקנין בחינת הכלי והמדה שעל־ידי־זה נתהוה הזמן, כי כל זמן שלא היו מדות וכלים - לא היה זמן. ועקר קיום העולם הוא על־ידי שממשיכים החיות והשפע לתוך בחינת מדות וכלים שעל־ידי־זה נתהוה הזמן, ועל־ידי־זה יורד השפע בגבול וזמן בעת שצריכין. ועל־כן ספירת העמר היא הכנה לקבלת התורה בשבועות, כי עקר קבלת התורה תלוי בזה על־ידי שמאמינין בהשגחתו יתברך, שמאמינין, שאף־על־פי שהשם יתברך הוא למעלה מהמדות והכלים למעלה מהזמן, אף־על־פי־כן הוא יתברך בעצמו משגיח ומחיה ומשפיע לתוך כל הגשמים, ומקים את הזמן בהשגחתו לבד וכנ"ל. ועל־כן הם 'שבע שבתות' כנגד 'שבע גלדי עינא' (עין תקוני הזהר הקדמה דף יג: ובתקון ע דף קכח.), שהם בחינת ראיה והשגחה: