# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/61/

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' (שבת ט:). ואיתא בשלחן ערוך דעות שדיקא סמוך למנחה גזרו, עין שם (ארח חיים, סימן פט, סעיף ז):

והנראה לעניות דעתי, כי תפלת המנחה היא בחינת התעוררות השנה, כי בכל היום האדם טרוד בעסקיו במשא ומתן שלו. והמשא ומתן הוא בחינת שנה, ועל־כן תקנו תפלת המנחה - להזכיר את האדם שיזכר בהשם יתברך ויתעורר משנתו, הינו מהמשא ומתן שהוא בחינת שנה. ועל־כן תפלת המנחה היא בחינת ראש השנה. כי ראש השנה היא בחינת התעוררות השנה שהיא המשא ומתן, כמו שכתב רבנו ז"ל כל זה במאמר "אשרי העם" (בסימן לה), עין שם. כי יצחק תקן תפלת המנחה (ברכות כו:), וראש השנה הוא פחד יצחק (זהר פנחס רלא:). ועל־כן נקראת התפלה על שם המנחה, כי מנחה היא קרבן עני, שהוא בחינת דינים, כי אז דינים שורין (זהר יתרו פח:), בחינת ראש השנה, בחינת פחד יצחק.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה'. כי בקשת ותפלת אליהו היה, שהיה רוצה לגלות האמונה בעולם - לידע כי ה' הוא האלהים, כמו שכתוב שם (מלכים־א יח, לז). ועל־כן לא נענה אלא בתפלת המנחה, כי מנחה מועיל לאמונה, על פי מה שכתבנו לעיל, שמנחה היא בחינת התעוררות השנה. ועל־ידי־זה נתחדש האמונה, כמו שכתב רבנו שם. כי בשעת המשא ומתן הנשמה באה בתוך האמונה, בחינת משא ומתן באמונה, ונתחדשה שם. ואחר־כך כשנתעוררין מהשנה - נתחדש המח באמונה יתרה. נמצא, שמנחה שהיא בחינת התעוררות השנה - על־ידי־זה זוכין לאמונה כנ"ל. ועל־כן אליהו זכה אז לגלות אמונה בעולם, כמו שכתוב שם: "ה' הוא האלהים". ומחמת שהאמונה היא בחינת (יחזקאל ה, ה): "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה" וכו' והחיצונים יונקים ממנה, על־כן צריך לזהר בה מאד. כי צריך זהירות והתגברות שלא ישאר שקוע שם, חס ושלום, שלא יתגברו עליו, מאחר שהם יונקים משם. וזה שאמרו רבותינו ז"ל: 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה', כי אז צריכין זהירות ביותר כנ"ל. ועל־כן תקנו סמוך למנחה דוקא שלא להתחיל בשום מלאכה ואכילה סמוך לה, פן ישכח להתפלל. כי אז דיקא חששו לזה, מאחר שאז דינים שורין. כי החיצונים יונקים מהאמונה כנ"ל. ועל־כן גזרו אז גזרות אלו פן ישכח, כי אז צריך זהירות יתרה שלא יתגברו עליו, כנ"ל: