# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/62/1/

וזה בחינת התפלה. כי התפלה היא התגלות הרצון, כי על־ידי התפלה שאנו מתפללין אליו יתברך, מתגלה שהכל ברצונו יתברך. ונכנע חכמת הטבע, כי התפלה משנה הטבע. כי הטבע מחיב כך, והתפלה משנה הטבע, כמבאר בדברי רבנו, נרו יאיר, כמה פעמים (בלקוטי מוהר"ן סימנים ז, ט, רטז). נמצא, שהתפלה היא בחינת התגלות הרצון, בחינת יום־טוב. ועל־כן תקנו שלש תפלות ביום, כנגד שלשה רגלים, שהם התגלות הרצון, כי התפלה היא גם כן התגלות הרצון, כנ"ל. כי ידוע (זהר פנחס רנז:), ששלשה רגלים - פסח, שבועות, סכות, הם כנגד שלשה אבות, אברהם יצחק ויעקב. וכן שלש תפלות, הם גם כן כנגד שלשה אבות, כי אברהם תקן שחרית, יצחק תקן מנחה וכו'. כי שלש התפלות הם בבחינת שלשה רגלים, שהם התגלות הרצון, כנ"ל.

ועל־כן עקר התפלה כשיש עת רצון, כמו שכתוב (תהלים סט, יד): "ואני תפלתי לך ה' עת רצון". כי עת רצון הוא בחינת התגלות מצח הרצון, כמובא (זהר נשא קכט.). ואזי יש כח להתפלה, והתפלה מקבלת על־ידי התגלות מצח הרצון שרש הרצון. כי עקר בלבול התפלה ומחשבות זרות שבתפלה, הם באים מחיות רעות, שהם כנגד חיות קדושות, שהם אריה שור נשר, שהם בחינת שלש תפלות, כמובא (זהר בראשית כג:). וכנגדם כלב חמור נץ (תקוני זהר, תקון כא, סג.), שהם חיות רעות הדורסים וטורפים, שהם כנגד שלש תפלות שמבלבלין את התפלה במחשבות זרות. ואלו המחשבות זרות שהם בחינת חיות רעות הנ"ל - הם החיות רעות המבארין במאמר הנ"ל, שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון, כמבאר שם, עין שם. כי עקר המחשבות זרות שבתפלה הם על־ידי קלקול האמונה, כמבאר היטב בדברי רבנו, נרו יאיר (עין לקוטי תנינא סימן ד). נמצא, שמחשבות זרות נמשכין רק מן החיות רעות, שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון שזהו הפך התפלה. כי עקר התפלה על־ידי אמונה, שמאמין שהכל ברצונו כנ"ל, ומחשבות זרות שהם כנגד התפלה הם על־ידי החיות רעות חכמי הטבע כנ"ל, שהם כנגד האמונה וכופרין ברצון כנ"ל. נמצא, שהכל בחינה אחת, דהינו חיות רעות מחשבות זרות שבתפלה הם הם החיות רעות המבארין במאמר הנ"ל, שהם חכמי הטבע כנ"ל. אבל כשנתגלה שרש הרצון מצח הרצון, ואז נכנעין חיות רעות חכמי הטבע כמבאר שם, ועל־כן אז הוא עת רצון, ונתקבלין אז כל התפלות והבקשות, על־ידי שהתפלות הם אז כראוי, בלי תערבת מחשבות זרות הפוגמים בתפלה. כי זה ידוע שכשהתפלה זכה בלי מחשבות זרות אזי נתקבלת בודאי ועולה לרצון לפניו יתברך.

[אף־על־פי שגם תפלת הצדיק שהיא זכה לגמרי, לפעמים אין נעשה בקשתו, כמו שאיתא בזהר הקדוש (וירא קה:): 'זמנין דשמע וזמנין דלא שמע' [לפעמים הוא שומע ולפעמים אינו שומע], אף־על־פי־כן, תפלת הצדיק עושה רשם בודאי ומקבלת לרצון בודאי. רק שאף־על־פי־כן אין השם יתברך עושה בקשתו. ובאמת אין אנו מבינים דרכי ה'].

ועל־כן עקר התפלה - לכון העת רצון, דהינו כשנתגלה מצח הרצון. ואז נכנעין החיות רעות חכמי הטבע, ונכנעין מחשבות זרות שבתפלה, ואז התפלה צחה ונקיה וזכה בשלמות, ואז היא מקבלת לרצון לפניו כנ"ל. וזהו שאמר רבי חנינא בן דוסא (ברכות לד:): אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקבל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטרף. 'מטרף' דיקא, בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים שהם מתגברים כנגד התפלה כנ"ל. וכמו שפרש רש"י: 'מטרף - לשון טורפין תפלתו בפניו'. כי רבי חנינא בן דוסא היה מבין בתפלתו שהיתה זכה בודאי בלי שום תערבת מחשבות זרות, ועל־כן בעת שהיה מרגיש שיש התגברות חיות רעות מחשבות זרות - וזה היה יודע על־ידי שלא היתה תפלתו שגורה בפיו והדברים מרצים ונאמרים מפיו כסדר, כמו שפרש רש"י שם, אבל כשיש איזה בלבול אין התפלה שגורה בפה. ועל־כן היה רבי חנינא בן דוסא מבין כשלא היתה תפלתו שגורה בפיו כראוי, שבודאי יש התגברות החיות רעות חס ושלום שהם כנגד התפלה. כי גם הצדיק הגדול יש לו מלחמה בתפלתו לפי בחינתו בדקות גדול.

וזהו אם שגורה תפלתי בפי - ואין לי שום עכוב ומניעה בהתפלה, וזה מורה שמתגלה מצח הרצון ונכנעין חיות רעות שהם כנגד התפלה, אזי יודע אני שהוא מקבל - כי כשנתגלה מצח הרצון אזי היא עת רצון, ואזי התפלה מקבלת. ואם לאו, ש אין התפלה שגורה בפיו - זה מורה שאין עת רצון, חס ושלום, ומתגברים חיות רעות הדורסים וטורפים. וזהו יודע אני שהוא מטרף - 'מטרף' דיקא כנ"ל. ועל־כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה (ארח חיים, סימן צב, סעיף י), כדי להכניע מצח הנחש, שהוא כנגד מצח הרצון. ואזי נתגלה מצח הרצון, ואז הוא עת רצון, ואז התפלה מקבלת. כמו שכתוב (תהלים סט, יד): "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב:): על חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קדם שמתפללין, ושעה אחת בתפלתם וכו', והקשו: 'מלאכתן מתי נעשית' וכו'. ותרצו: 'מתוך שחסידים היו, תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת'. הינו על־פי המאמר הנ"ל. פרוש, כי על־ידי שהיו חסידים והיו שוהין כל כך בתפלתם כדי להתפלל כראוי, ועל־ידי־זה בעצמו מלאכתן מתברכת מאליה, ואין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק. כי התפלה היא התגלות הרצון, ועל־ידי התגלות הרצון נעשה יראה, ועל־ידי היראה נשפע חסד. ואז אין צריכין לעשות שום עסק, כי נתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו' כמבאר שם עין שם. נמצא, שאלו החסידים על־ידי־זה בעצמו שהיו מתפללים כראוי, על־ידי־זה בעצמו מלאכתן מתברכת מאליה. כי אין צריכין לעשות שום מלאכה, כי נתקים "ועמדו זרים" וכו', כנ"ל. ועל־כן התפלה נקראת 'יראה', כי על־ידי התפלה שהיא התגלות הרצון נעשה יראה: