# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/62/3/

וזה שהביא שם רבנו ז"ל (אות י) מה שאמר יעקב לעשו (בראשית לג, י): "ולקחת מנחתי מידי" וכו' עין שם. כי עשו הוא זהמת הנחש, בחינת מצח הנחש הנ"ל. והוא כנגד יעקב, שהוא בחינת רצון, בחינת פנים, כמו שכתוב (תהלים כד, ו): "מבקשי פניך יעקב סלה". ופנים הוא בחינת רצון, כמו שכתוב (במדבר ו, כו): "ישא ה' פניו אליך" וכמו שכתב רבנו במאמר הנ"ל (אות ח). ועקר יניקת עשו הוא מיצחק, שהוא בחינת תפלת המנחה, כי יצחק תקן מנחה. כי אחיזת מצח הנחש הוא מבחינת מנחה, שהוא בחינת דינים כנ"ל. והתגברותו, חס ושלום, כשיש זקני הדור שאינם כתקונו, שעל־ידי־זה מתעורר הדין של מנחה שהוא בחינת יצחק הנ"ל. כי אף־על־פי שיצחק הוא בחינת דין שבקדשה, אף־על־פי־כן זה מבאר, שכשיש פגם, חס ושלום, מתעורר הדין שבקדשה, ומשם מתגברין שאר הדינים, כי כלם נאחזים ומקבלין מדין שבקדשה. וזה בחינת (בראשית כז, א): "ויהי כי זקן יצחק", הינו כשמתעורר, חס ושלום, הדין של יצחק על־ידי זקני הדור הנ"ל, שזה בחינת התעוררות הדינים של מנחה כנ"ל, אזי "ויקרא לעשו" וכו', הינו שאזי, חס ושלום, מחיב הדין הקדוש לתן יניקה לעשו, שהוא מצח הנחש מפגם זקני הדור הנ"ל. כי יניקת מצח הנחש מזקני הדור כנ"ל, אך השם יתברך ברחמיו מודיע זאת ליעקב, שהוא הצדיק, שהוא בחינת רצון כנ"ל, ומזרזו שיקדים לפיס הדין על־ידי הצדקה - שיתן לאכל לעניים, שבהם נאחזים הדינים, כמובא (זהר בחקתי קיג:). ומי שנותן להם צדקה ומאכילן - בזה מפיס הדין.

וזהו שמזרזת השכינה בחינת רבקה את יעקב לילך אל הצאן שהם צאן קדשים, דהינו ישראל קדושים, ולקח מהם שני גדיי עזים - לעשות אותם מטעמים ליצחק, שהוא בחינת הדין, דהינו לקבל מהם צדקה לתן לעניים, שהם מאנין תבירין (כלים שבורים) - שנאחזין בהם הדינים, שעל־ידי הצדקה שנותנין להם - מפיסין הדין של יצחק. ואזי על־ידי הצדקה נכנע מצח הנחש שיניקתו מזקני הדור, כנ"ל.

וזה שהתמיה יצחק כשאמר לו יעקב (כז, כ): כי הקרה ה' אלהיך לפני, ותמה ואמר (כז, כב): הקל קול יעקב וכו'. כי בודאי היה פלא גדול בעיני יצחק, כי עשו היה רוצה עתה לינק ולהתגבר, חס ושלום, כנגד הרצון, כי הוא בחינת מצח הנחש, שהוא חכמת הטבע כנ"ל. ועכשו הוא שומע ההפך ממש, דהינו כי הקרה ה' אלהיך וכו' - שתולה כל הסבות והמארעות בהשם יתברך. על־כן אמר שבודאי הוא קול יעקב, שהוא בחינת רצון - שמאמין שהכל רק על־ידי רצון השם יתברך, ואין שום מקרה וסבה על־פי טבע, חס ושלום. ועל־כן מאחר שנמתק הדין של יצחק, ונתגבר יעקב שהוא בחינת רצון, אזי קבל הברכות.

וזהו שברכו: ויתן לך האלהים מטל השמים וכו', הינו שברכו שיהיה שופע עלינו חסדו הגדול, עד שלא נצטרך לשום עסק ומלאכה. וזה יעבדוך עמים, בחינת (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם", וכו'. כי על־ידי שנכנע מצח הנחש בחינת עשו, ונתגלה הרצון - על־ידי־זה נשפע החסד, ואז נתקים "ועמדו זרים" וכו'. שזהו בחינת ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' ורב דגן ותירש - הינו רב השפעת החסד בלי מעשה ידינו כלל, רק 'יעבדוך עמים' וכו' כנ"ל. ומה שהזכיר 'אלהים' - 'ויתן לך האלהים', כי החסד צריך לקבל על־ידי היראה, שנעשה על־ידי הרצון כמבאר שם (אותיות ב־ה). ו'אלהים' בחינת יראה, כמו שכתוב (שם מב, יח): "את האלהים אני ירא".