# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/62/5/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא במנחה שנאמר' וכו', כי אליהו רצה אז להכניע עובדי עבודה־זרה שבימיו. ועקר העבודה־זרה שלהם היתה עבודת כוכבים ומזלות, כי תלו הכל במערכת השמים. על־כן היו עובדים עבודתם להמשיך כחותם למטה. נמצא, שאליהו היה צריך להכניע חכמת הטבע שתולה כל הסבות במערכת השמים, ולגלות כי 'ה' הוא האלהים', שכל הסבות על־ידי רצונו יתברך לבד. ועל־כן אלו שעמדו כנגד אליהו היו מתגברים ומתחזקים 'עד עלות המנחה', כי סברו שעל־ידי מנחה יהיה להם יניקה והתגברות, חס ושלום, כנ"ל. אך אליהו היה ממתיק הדין של מנחה. ועל־כן התגבר עליהם דיקא במנחה. כי כשממתיקין הדין של מנחה - נעשה אז בחינת עת רצון, כנ"ל.

ועל־כן "ויהי כעלות המנחה" אז דיקא "ויגש אליהו" וכו' (מלכים־א יח, לו). והתפלל וגלה הרצון על־ידי האות והמופת הגדול שעשה אז. ואז ענו ואמרו כלם: "ה' הוא האלהים" וכו', שהכל על־ידי השם יתברך לבד על־ידי רצונו יתברך, כי 'ה' הוא האלהים' השליט ומושל ומנהיג הכל ברצונו. וכל זה היה עושה אליהו במנחה דיקא, על־ידי שהיה יכל להמתיק הדין של מנחה להפכו לעת רצון כמו בשבת. וזה נעשה על־ידי הצדקה, שהיא בחינת (שם יז, ד): "ואת הערבים צויתי לכלכלך" כמבאר היטב שם. ואליהו שזכה לבחינה זו, כי באליהו נאמר פסוק זה: "ואת הערבים צויתי לכלכלך" סמוך לאותו מעשה הנ"ל. כי אחר מעשה זו שהיה נסתר, והעורבים כלכלוהו הלך להראות אל אחאב, ואז הכניע עובדי הבעל הנ"ל, על־כן היה כח באליהו להמתיק הדין של מנחה להפכו לרצון כנ"ל, על־ידי בחינת 'ואת הערבים צויתי' וכו'. כי 'מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא'. ומאחר שזכה להפך את אכזריות העורב לרחמים לכלכל אותו, על־ידי־זה היה בו כח גם כן להמתיק הדין של מנחה להפכו לרצון, עד שהכל הודו ואמרו: 'ה' הוא האלהים', כנ"ל: