# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/63/1/

וזהו בחינת סדר היום. כי בלילה בחשך בנפל תרדמה על אנשים ומארי דדינין אתערו (זהר לך לך צב.), זהו בחינת חרון אף. וצריך לברר החרון אף דהינו העשן, בבחינת (תהלים יח, ט): "עלה עשן באפו". וזה נעשה על־ידי בחינת עשן הקרבנות שהיה עולה בלילה, להכניע ולבסם כל מארי דינין, כמובא (זהר תרומה קמא.). הינו לברר ולתקן עשן החרון אף הנ"ל, על־ידי עשן הקרבנות. ועל־כן היה העשן יוצא לצפון, כמובא (שם), ששם כל בעלי הדין והכעס. כמו שכתוב (ירמיה א, יד): "מצפון תפתח הרעה", בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת יא, י): "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך". ועל־ידי־זה נמשך שפע פרנסה, בבחינת (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה", כי כשנמתק הכעס שבבחינת סטרא דצפון, נמשך משם עשירות ופרנסה. וכמו שכתב רבנו שם במאמר הנ"ל עין שם היטב. ואזי נתתקן ונתברר העשן של החרון אף ונעשה ממנו רוח אוירי דקדשה, בחינת רוחו של משיח, כנ"ל.

וזהו בחינת רוח צפון המנשבת בכנור של דוד בחצות. שזהו בחינת התגלות מלכות משיח, שהיא מלכות דוד שנתגלה בחצות, כמובא. ועל־כן הוא רוח צפונית, כי נתגלה מצפון דיקא, מהתבררות העשן והכעס שבצפון כנ"ל. אך בחצות הוא התחלת ההתגלות בחינת רוחו של משיח. אבל עדין הוא לילה וחשך, כי עדין לא בא לבחינת ההויה לבחינת הידים - עד אור היום, שאז נתגלה הרוח הנ"ל בבחינת הידים, שהם בחינת "יהי אור ויהי אור" - יד ימין ויד שמאל. כי בתחלה נאמר (בראשית א, ב): "והארץ היתה תהו ובהו וחשך", זה בחינת כעס ודין, בחינת חרון אף הנ"ל. ומשם דיקא נתברר רוחו של משיח, וזה בחינת "ורוח אלהים מרחפת" וכו' - 'דא רוחו של משיח' (זהר הקדוש ויחי דף רמ.): שנמשך מהתבררות החשך והעשן הנ"ל. ואחר־כך "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", זה בחינת שתי הידים, כמובא. הינו שנמשך זה הרוח לתוך בחינת הידים, ואז עקר ההויה בחינת 'יהי אור'.

וזהו וירא אלהים את האור כי טוב - ועמד וגנזו לעתיד לבא (חגיגה יב.), כי לא יתגלה זה האור עד ביאת המשיח ועולם הבא, כי זה האור הוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל. וזהו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא אלהים לאור יום וכו' - זהו בחינת שאחר־כך הוציא מכח אל הפעל, ונתגלין בחינת שתי הרוחות, שהם בחינת שתי היודין - תחלת המחשבה וסוף המעשה, שהם בחינת יום ולילה, כידוע. ומתחלה היו מערבין כי בתחלה הם אחד, ואחר־כך נבדלין ונפתחין כנ"ל. עין בהמאמר הנ"ל היטב.

ואזי הוא עקר הבריאה כנ"ל, ואזי נאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו' - כי אזי הוא עקר התחלת הבריאה (ונתגלין הימים) [והתגלות הידים] על־ידי בחינת ויבדל - דהינו שהוציא מכח אל הפעל כנ"ל. נמצא, שבאור היום, שאזי הוא בחינת יהי אור ויהי אור - אז נתגלה בחינת רוחו של משיח בבחינת הידים, כנ"ל.

ועל־כן מניחין אז תפלין, ששם נתגלה מלכות משיח בבחינת קשר של תפלין, כמובא (עין זהר לך לך פט.). וזה בחינת תפלין של ראש ושל יד, שהם בחינת ימין ושמאל, בחינת הידים (זהר נצבים רפג.), שתי היודין הנ"ל. ועקר התפלין בשעת קריאת שמע ותפלה (טור ארח חיים סימן לז), כי קריאת שמע היא ד' דאחד, שהוא בחינת מלכות משיח (עין זהר פנחס רכז.), וגם תפלה היא גם כן בחינת מלכות משיח, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן ב), כי עקר כלי זין של משיח הוא התפלה.

והנה באור היום בשחרית, כל זמן שאין מתחיל להתגלות בחינת הלילה, שהיא בחינת סוף המעשה בחינת יוד בסוף, עדין היא בחינת קדם שמוציאין מכח אל הפעל. וצריכין להוציא מכח אל הפעל לגלות בחינת הלילה, וזהו בחינת תפלת המנחה אחר חצות, ונמשכת כל שש שעות אחרונות, כי אחר חצות, משינטו צללי ערב (ירמיה ו, ד), צריכין לגלות בחינת הלילה, בבחינת מוציא מכח אל הפעל, בבחינת התפתחות הידים, כנ"ל.

וזהו תפלת המנחה שהיא באמצע היום בין שחרית לערבית, בין יום ללילה, בין בחינת שתי היודין הנ"ל. והיא בבחינת פתח, שהיא בחינת שש אותיות שבין שתי היודין כנ"ל. ועל־כן זמנה כל שש שעות, כי על־ידי תפלת המנחה מוציאין מכח אל הפעל, ונתגלה בחינת יום ולילה, בחינת שתי היודין הנ"ל. ועל־כן אז דינא תקיפא שלטא, כי עקר התעוררות הדינים היא בשעת שמוציאין מכח אל הפעל, שאז הם מקטרגין כמו בשעת הבריאה שאמרו "מה אנוש" וכו' (סנהדרין לח:). וגם מתעוררין לינק גם כן, חס ושלום, מן הקדשה, מאחר שהקדשה נשתלשלה ונמשכת למטה, כידוע.

וזה בחינת מה שכתב שם רבנו במאמר הנ"ל, שאחיזת הסטרא אחרא מנפילת חתוך ופתיחות הידים הנ"ל, בבחינת (תהלים פח, ו): "והמה מידך נגזרו" עין שם. הינו שאחיזתם מבחינת פתח הנ"ל, מבחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל. ועל־כן מתעוררים בשעת מנחה כנ"ל, ועל־כן אין קריאת שמע במנחה רק בשחרית וערבית, כי עקר בחינת רוחו של משיח שכלול פי שנים שתי היודין כנ"ל, הוא רק בבחינת שחרית וערבית יום ולילה, שהם בחינת שתי היודין הנ"ל. והם בחינת הקריאת שמע שבשחרית וערבית, שהיא ד' דאחד כנ"ל, בחינת קצו של ד' שהיא יוד, הינו שתי היודין הנ"ל. אבל במנחה אין צריכין רק להוציא מכח אל הפעל בבחינת פתח, בחינת 'פותח את ידיך' כנ"ל. וזה נעשה רק על־ידי תפלה שהיא בחינת פתח, בבחינת (שם נא, יז): "אדני שפתי תפתח". כי התפלה היא בחינת (תהלים קמה, טז): "פותח את ידיך ומשביע" וכו', שאנו מבקשין ומתפללין שיפתח את ידו וישביענו מרצונו יתברך, ועל־כן במנחה צריכין רק לתפלה, כנ"ל: