# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/63/2/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא במנחה' וכו', כי אליהו היה צריך להכניע אז התגברות הסטרא אחרא ועובדי עבודה־זרה. ועל־כן התפלל מנחה דיקא, כי עקר אחיזתם משם כנ"ל, בבחינת 'והמה מידך נגזרו' כנ"ל. ועל־כן התגבר אליהו והתפלל מנחה כתקונו, כדי להכניעם בשרשם. ועל־כן דיקא בשעת מנחה הכניעם כנ"ל. וזה נעשה על־ידי אליהו דיקא, כי פי שנים הנ"ל נמשכין מבחינת אליהו, כמו שכתוב (מלכים־ב ב, ט): "ויהי נא פי שנים ברוחך" וכו' שנאמר באליהו, כי על ידו נתגלה בחינת מלכות המשיח. ועל־כן אליהו ממנה לבשר גאלה העתידה, לגלות מלכות משיח. ועל־כן אליהו דיקא נזהר בתפלת המנחה ונענה, כי מנחה היא בחינת מוציא מכח אל הפעל, שזהו עקר ההתגלות הידים והיודין הנ"ל, שהם בחינת משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן.

כי מנחה היא בבחינת ראש השנה שהוא בריאת העולם, כי יצחק תקן תפלת המנחה, ועל־כן אז דינא שלטא, שהיא בחינת יצחק. והיא בחינת ראש השנה שהוא בחינת גבורות יצחק. ובראש השנה נברא העולם (ראש השנה ח.). נמצא, שמנחה היא בחינת הבריאה. בחינת מוציא מכח אל הפעל, כנ"ל: