# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/64/

ענין תפלת המנחה שהזהירו עליו רבותינו ז"ל ביותר. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה' וכו'. וכן הזהירו שלא להתחיל שום דבר סמוך למנחה, כמו שאמרו במשנה (שבת א, ב): 'לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. ולא יכנס אדם למרחץ' וכו':

על־פי המאמר "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" וכו' (בסימן סד בלקוטי א) עין שם כל המאמר כלו והבן שם היטב, כי הם דברים עמקים ונפלאים מאד.

והכלל, שכל החכמות והקשיות והכפירות והבלבולים, שאין עליהם תשובה - כלם הם באים מבחינת חלל הפנוי, שמשם צמצם השם יתברך, כביכול, אלהותו בשביל בריאת העולם, כי בלא זה לא היה אפשר לברא את העולם, כי היה הכל אחד. ועל־כן מאחר שאלו החקירות והקשיות באים מבחינה הזאת, דהינו מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם את אלהותו יתברך, כביכול, על־כן בודאי אי אפשר בשום אפן להבין אלו החקירות ולתרץ אלו הקשיות. כי אם כן, אם יבין אותם החקירות ויתרץ אלו הקשיות, אם כן, ימצא שם גם כן את השם יתברך. ובאמת אי אפשר למצא שם באלו החקירות והקשיות שבאים מחלל הפנוי את השם יתברך, כי משם הינו מבחינת חלל הפנוי צמצם את אלהותו יתברך, כביכול, בשביל בריאת העולם, כי בלא זה לא היה אפשר להיות בריאת העולם, כי הכל היה אין סוף כנ"ל.

ועל־כן על אלו החקירות נאמר (משלי ב, יט): "כל באיה לא ישבון". כי אסור לכנס באלו החקירות כלל, כי בודאי לא יבינם בשום אפן, ולא ימצא עליהם תרוץ בשום אפן. כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך כנ"ל, רק צריכים לסמך על אמונה לבד, להאמין בהשם יתברך באמונה שלמה בלי שום חקירות כלל. כי באמת לאמתו בודאי נמצא שם השם יתברך גם כן אפלו בבחינת חלל הפנוי. כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו יתברך. רק שאי אפשר להבין זאת בשום אפן עד לעתיד לבא, שאז יבינו בחינת הצמצום של חלל הפנוי, איך שצמצם, כביכול, את זיו אלהותו משם, ואף־על־פי־כן הוא יתברך נמצא שם. אבל בעולם הזה אי אפשר להבין זאת כלל, רק צריכים לסמך רק על אמונה לבד. ובשביל זה נקראים ישראל עבריים על שיש להם אמונה וכו' עין שם. רק הצדיק הגדול מאד בחינת משה יכול לכנס לשם וכו', והוא צריך דוקא לכנס לשם להעלות משם את כל הנשמות שנפלו לשם וכו'. הינו על־ידי הנגון שמזמר זה הצדיק הגדול מאד, בחינת משה, הוא מעלה אותם משם, בחינת (שמות טו, א) "אז ישיר משה" וכו', בחינת (שיר השירים ד, ח) "תבואי תשורי מראש אמנה" וכו'; עין שם כל זה היטב: