# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/64/3/

וזה בחינת מה שבשעת מנחה - דינא תקיפא יותר מבלילה עצמה, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, מנחה, פרק ה). כי באמת עקר הצמצום של חלל הפנוי שהוא בחינת הסתלקות האור, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם, הוא רק לפי שעה, כהרף עין, בעת הצמצום לבד. כי תכף כשנתצמצם האור, כביכול, תכף ומיד התחיל להתמלאות הצמצום מאורו יתברך. כי תכף ומיד כשהיה בחינת הצמצום של חלל הפנוי, תכף התחיל בריאת העולם, דהינו התגלות הימים והמדות, כידוע ליודעי חן.

נמצא, שעקר בחינת הצמצום הוא רק לפי שעה בעת הצמצום לבד, כנ"ל. ועל־כן עקר בחינת הצמצום של חלל הפנוי הוא רק בשעת המנחה לבד, דהינו לפנות ערב, כי אז הוא בחינת הצמצום של האור בשביל הבריאה של יום שלאחריו. אבל תכף כשנעשה לילה ומתחיל היום שלאחריו, אף־על־פי שאז בלילה הוא בחינת צמצום בחינת חשך וכו' כנ"ל, אף־על־פי־כן תכף שנעשה בחינת הצמצום - תכף מתחיל להתמלאות ולהתגלות האור בתוכו, שהוא התגלות הבריאה של הימים והמדות כנ"ל. ועל־כן תכף בלילה אף־על־פי שאז היא בחינת צמצום כנ"ל, אף־על־פי־כן אז תכף מתחיל להתגלות הבריאה שבתוך הצמצום, כי אז מתחיל היום שלאחריו.

ועל־כן אומרים קריאת שמע בתפלת ערבית, כי מתחילין להמשיך בחינת מחין, שהוא בחינת אור המדות והימים שמתגלה בתוך הצמצום כנ"ל. וכן אומרים אחר־כך קריאת שמע שעל המטה, וקמים בחצות ועוסקים בתורה, שעל־ידי כל זה מתקנים את בחינת המלכות (פרי־עץ־חיים, חצות, פרק א), שהיא בחינת כלליות הבריאה, כי השם יתברך מנהיג את כל הבריאה על־ידי בחינת "מלכותו אשר בכל משלה". נמצא, שבלילה מתקנים את כלליות הבריאה, עד שבאור היום אז עקר התגלות האור מתוך החשך, ואז התפלה בשלמות, ואז עקר המשכת המחין על־ידי קריאת שמע וכו', כי אז ביום עקר התגלות האור. נמצא, שבתחלת הלילה - תכף כשנחשך היום ונגמר תכלית הצמצום, אז תכף מתחיל המלוי, דהינו להתגלות אור הבריאה כנ"ל. ועל־כן עקר הצמצום הנ"ל הוא רק בעת הצמצום, דהינו בעת שמתחיל להתצמצם, דהינו לעת פנות היום שהוא בשעת המנחה דיקא. כי תכף כשנגמר להתצמצם דהינו בעת חשכת לילה שאז הוא תכלית הצמצום, אז תכף מתחיל להתגלות האור מתוך החשך, כי תכף מתחיל להמשיך בחינת הבריאה של אותו היום, כנ"ל.

וזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו (ברכות ב:), כי עקר בחינת הצמצום של חלל הפנוי - זה בחינת בין השמשות שהוא בין יום ליום, שאז צריך שיהיה בחינת צמצום, בשביל התגלות הבריאה של יום השני. אבל הוא רק כהרף עין, כי הוא רק לשעה קלה. כי הסתלקות האור בשביל הצמצום של חלל הפנוי הוא רק כהרף עין, בשביל שיהיה מקום לבריאה. ותכף ומיד שנעשה הצמצום - הוא מתחיל תכף להתמלאות על־ידי בחינת אור הימים והמדות, שנמשך מהאור אין סוף כביכול, ונתגלה בתוך החלל הפנוי, כידוע למבין. וזהו ואי אפשר לעמד עליו - כי בודאי אי אפשר לעמד על זה ולהשיג זאת, כי זאת הבחינה של החלל הפנוי אי אפשר להשיג כלל עד לעתיד, כנ"ל: