# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/64/7/

וזה בחינת מה שהעמיד יהושע השמש במלחמת שבעה עממין (יהושע י, יא־יב). כי כל אחיזתם והתגברותם - מבחינת חלל הפנוי מבחינת הצמצום הנ"ל, והצמצום הוא בחינת שקיעת החמה, בחינת הסתלקות האור כנ"ל. ועל־כן העמיד יהושע החמה, וגלה לכל העולם כח ישראל, שעל־ידי אמונתם השלמה הם יכולים לגלות האור מתוך הצמצום, ועל־ידי־זה הכניע כל המלכים של העכו"ם, שאחיזתם היתה מהכפירות של בחינת הצמצום של חלל הפנוי, כי המתיק את הצמצום והעמיד את החמה שלא תשקע, ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י, יג). וגלה לכל באי עולם כי ה' הוא האלהים, גם בתוך הצמצום של חלל הפנוי גם שם השם יתברך נמצא כנ"ל. וכן משה העמיד את החמה במלחמת עמלק, כמו שכתוב (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא בשלח כח), כי עמלק היה כופר גדול, כמובא במקום אחר (סימן יט תנינא). ועל־כן הכניעו על־ידי שגלה תקף האמונה עד שהעמיד החמה, ונתגלה שגם בתוך הצמצום נמצא השם יתברך, בבחינת "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". 'עד בא השמש' דיקא, שגלה תקף האמונה גם בעת ביאת השמש שהוא שעת המנחה, שאז עקר בחינת הצמצום שמשם נמשכת עקר אפיקורסית של בחינת עמלק, כנ"ל. ומשה רבנו גלה את תקף האמונה גם שם, ועל־כן העמיד את החמה בעת שהיתה ראויה לשקע. כי גלה גם שם בבחינת הצמצום בחינת שקיעת החמה, גם שם אור השם יתברך נמצא, ועל־ידי־זה הכניע את עמלק, שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסית של בחינת חלל הפנוי, כנ"ל: