# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/65/2/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא במנחה, שנאמר (מלכים־ב ג, כ): "ויהי כעלות המנחה"' וכו'. כי עקר הכנעת העבודה־זרה והכפירות, שהוא עקר היצר־הרע שנקרא 'אל אחר', עקר הכנעתו על־ידי ההמתקה שזוכין להמתיק בבחינת תפלת המנחה מי שזוכה לזה, אשרי לו!

כי עקר אחיזת היצר־הרע והכפירות הם דיקא משרש התחלת אחיזת המחין דקטנות, שהוא אחר חצות היום בזמן המנחה כנ"ל. כי שרש אחיזת המחין דקטנות נמשכין מתחלת הצמצום, כידוע, כי הצמצום הוא בחינת הסתלקות הדעת, ומשם שרש אחיזת מחין דקטנות, שמשם עקר אחיזת הסטרא אחרא והכפירות. כי תחלת הצמצום אי אפשר להשיג בשום שכל, וכמבאר זה במקום אחר. ומי שרוצה לכנס בחקירות כאלו הנמשכין מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, הוא בא לכפירות גדולות, חס ושלום, רחמנא לצלן. כי תחלת הצמצום אי אפשר להשיג בשכל רק באמונה לבד, כמבאר במקום אחר.

וזה בחינת (שמות לב, א): "וירא העם כי בשש משה" - 'בא שש' (שבת פט.), 'בא שש' דיקא. דהינו בזמן התחלת תפלת מנחה, שאז התחלת שרש מחין דקטנות שנמשך מתחלת הצמצום, ומי שנכנס לחקירות הנמשכין משם - נופל לכפירות גדולות כנ"ל. ועל־כן אז דיקא עשו הערב רב את העגל וכפרו בהשם יתברך ובמשה, מחמת שלא רצו להתחזק שם באמונה, ולהתגבר להמתיק הדין על־ידי תפלת המנחה, רק נכנסו להחקירות והכפירות הנמשכין משם, ועל־כן אז דיקא עשו מה שעשו. וכל זה היה מחמת שמשה לא היה ביניהם אז, כמו שכתוב (שמות לב, א): "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". כל הכפירות הנמשכין משם - אין מי שימתיקם כי אם משה דיקא, שהוא ענו בתכלית הענוה כנ"ל.

ועל־כן אליהו, שהיה צריך להכניע תקף התגברות עבודה־זרה של הבעל, שהתגבר אז בימי אחאב - לא נענה כי אם בתפלת המנחה, דיקא. כי דיקא על־ידי תפלת המנחה זכה להמשיך ההמתקה משרש העליון של המחין, ששם כל המחין דגדלות וקטנות כלולים יחד, כנ"ל, שמשם דיקא ההמתקה בשעת המנחה כנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא נמתק ונתבטל העבודה־זרה והכפירות הנמשכין מתחלת הצמצום וכנ"ל. ועל־כן אז כשנענה כתיב (מלכים א יח, לט): "וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים". 'ה' הוא האלהים' דיקא, כי ה' הוא בחינת מחין דגדלות, ו'אלהים' הוא בחינת מחין דקטנות, כידוע בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים, שער כב, פרק ג), הינו שכל המחין דגדלות ודקטנות כלא חד. כי 'ה' הוא האלהים'. ועל־ידי־זה דיקא מכניעין תקף העבודה־זרה שהתגברה בימי אחאב, שנמשך מהערב רב, שרצו להתגבר אז דיקא כנ"ל, כמו שכתוב 'כי בשש משה' - כי 'בא שש' כנ"ל. כי עקר המתקתה על־ידי הצדיק האמת, כמו משה ואליהו שיכולין לעלות לשרש העליון של המחין, שהוא בחינת אין, בחינת תכלית הענוה, ששם הגדלות והקטנות כלא חד, בחינת 'ה' הוא האלהים', וכנ"ל: