# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/65/4/

וזה בחינת (שיר השירים ב, יז): "עד שיפוח היום ונסו הצללים" וכו', שפרושו על ענין הפגמים והחטאים שחטאו ישראל במדבר, אחר כל הגדלה והטובות שזכו שם, כמבאר בפרוש רש"י שם. וזה בחינת (שם א, ז): "איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים", 'בצהרים' דיקא, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא מבחינת צהרים, בחינת 'עד שיפוח היום'. שאז תכף בצהרים, בעת התגברות אור השמש שהוא בחצות היום, אז תכף מתחיל המעוט. כי אז תכף מתחיל החמה להיות נוטה למערב למקום שקיעתה. ואז דיקא עקר אחיזת הסטרא אחרא בתחלת אחיזת מחין דקטנות, שהוא בהתחלת עריבת היום שמתחיל תכף בחצות היום, כי תכף באותה הרגע של חצות היום מתחיל תכף החמה להיות נוטה להעריב ולהחשיך, שאז היא בחינת מחין דקטנות, שהיא בחינת חשכת לילה כנ"ל. ועקר שרש אחיזת חשכת לילה שהוא שרש מחין דקטנות עקר שרשו מתחלת עריבת היום, שהוא ברגע של חצות היום, ושם עקר המתקת הדינים, כי עקר ההמתקה בתחלת אחיזתם דיקא כנ"ל. וכשאין זוכין להמתיקם שם - משם עקר אחיזת הסטרא אחרא. ועל זה צועק הפסוק: "איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים" דיקא כנ"ל. וזה בחינת "עד שיפוח היום" דיקא, כי משם עקר אחיזתם כנ"ל. ועל־כן שם דיקא צריכין להתגבר להמתיק הדינים בשרשם, שזהו בחינת תפלת המנחה שנקראת בפסוק 'תפלת הצהרים', כמו שכתוב (תהלים נה, יח) "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה" וכו':