# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/65/5/

וזה הענין הוא בכל אדם בענין כלליות עבודתו כל ימי חייו. כי שחרית מרמז על התחלת עבודת האדם את השם יתברך. ועל־פי רב בתחלה, כשמתחיל לעבד את השם יתברך - הולך לו כסדר ומתפלל ולומד ועוסק בעבודת ה'. וזה בחינת שחרית - שהוא בחינת חסד. ואז הוא כל סדר התפלה באריכות, קרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה וציצית ותפלין וכו'. זה רמז על התחלת עבודת האדם, שאז הוא בחינת חסד, והולך לו הכל כסדר, ומרבה בעבודת ה' כל אחד לפי בחינתו. אבל על־פי רב, אחר־כך נופל מעבודתו, ומתחיל השם יתברך לנסות אותו, ומתגרה בו הבעל דבר, כידוע לכל מי שרוצה לכנס בעבודתו יתברך, ואזי עקר הנסיון של האדם.

וזה בחינת צהרים - בחינת 'עד שיפוח היום' שנאמר על כלל ישראל, שזכו לכל הגאלות והטובות שזכו במעמד הר סיני וכו', ואחר־כך כשהתגבר עליהם הבעל דבר - נכשלו במה שנכשלו. וכן הוא בכל אדם לפי בחינתו. ואז צריכין התחזקות גדול מאד מאד בלי שעור וערך ומספר - להתחזק בכל פעם בעבודתו יתברך, ולבלי לפל משום דבר שבעולם, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימן מח, תנינא).

והעקר שצריך להתגבר כנגד בחינת המחין דקטנות שהם מתגברין על כל אדם. כי מה שבא על האדם מחשבות של פחיתות וקטנות על־ידי עצם פשעיו, אף־על־פי שעשה באמת מה שעשה, אף־על־פי־כן, על־פי רב, אלו המחשבות הם תחבולות היצר־הרע, ואין זה ענוה כלל, רק הוא מבחינת מחין דקטנות שרוצין להתגבר עליו להפילו בדעתו, חס ושלום, כאלו אין לו תקוה, חס ושלום, או למנעו מאיזה תפלה בכונה ושמחה, וכיוצא בזה.

ועל זה הזהיר רבנו ז"ל לבל יטעה האדם עצמו, כמבאר לעיל. כי האדם צריך לדעת, שהשם יתברך גדול מאד, ולגדלתו אין חקר (תהלים קמה, ג), ואין אנו יודעים כלל. וכמבאר שיחה זאת מרבנו ז"ל בספר ספורי מעשיות בסופו (שיחות הר"ן סימן ג; חיי מוהר"ן סימן סז). ובאמת שיחה זאת אי אפשר לבארה בכתב, רק מי שזכה לשמעה יכול להבין איזה רמזים משם. אבל הכלל, שאין שום אדם יודע כלל גדלתו יתברך ורחמנותו עד אין סוף. ועל־כן כל אחד, אפלו אם נפל למקום שנפל, אף־על־פי־כן לעצם גדלתו ורחמנותו יתברך - יש ענין שיכול להתהפך הכל לגמרי מרע לטוב, ועוונות יתהפכו לזכיות. כמו שאמר רבנו ז"ל בפרוש (בסימן כב):