# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/65/6/

ועל־כן צריך האדם להתחזק מאד מאד בבחינת עת הצהרים דהינו באמצע ימיו, בפרט אחר שעברו רב שנותיו, שאז הוא בבחינת אחר חצות היום - בערך ימי חייו. ועל־פי רב אז דיקא מתגבר הבעל דבר ביותר ויותר. כי בודאי עקר העבודה צריכין להתחיל בימי הנעורים דיקא, כי "טוב לגבר כי ישא על בנעוריו" (איכה ג, כז), 'וינקותא כלילא דורדא' [וזמן הנעורים הוא יפה כורד] (שבת קנב.). וכמו שכתב רבנו ז"ל (בהא"ב הישן אות ת תשובה סימן עג): שיום אחד שהאדם עובד את השם יתברך בימי נעוריו, יקר יותר מכמה שנים בעת זקנתו. וכן שמעתי מרבנו ז"ל כמה פעמים, שהעקר הוא לקרב להשם יתברך בני הנעורים דיקא, כי הזקנים קשה להשיבם מהנערים. וכמבאר בספר הא"ב (החדש תשובה אות ד), וכמו שמבאר בהתורה "תעיתי כשה אבד" (בסימן רו) עין שם. אבל אפלו מי שזכה להתחיל בעבודת ה' בימי נעוריו, אף־על־פי־כן, כשמגיע לאמצע ימיו, ורוצה להגיע למה שצריך להגיע, על־פי רב מתגבר הבעל דבר ומתפשט מאד מאד למנעו מדרך החיים, חס ושלום. ומכל שכן מי שלא התחיל כלל בימי הנעורים, שאז בודאי כשבא עליו איזה הרהורי תשובה, כשרואה שעברו רב שנותיו וצריכין לחשב על סופו ותכליתו וכו', שאזי תכף מתגבר עליו הבעל דבר מאד מאד ומתפשט כנגדו מאד, ואינו רוצה להניחו לצאת מתאוותיו ורשתיו אשר נלכד בהם. ועל זה צועק הפסוק: 'הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים', 'בצהרים' דיקא, שהוא בחינת זמן המנחה שהוא אחר חצות היום, שהוא בכלליות ימי האדם אחר שעברו רב שנותיו. ועל־כן צריכין ישועה ורחמים רבים.

ועל זאת יתפלל כל חסיד בימי נעוריו, שהשם יתברך יעזרהו לאחרית טוב - שלא יפל מעבודתו לעולם, וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל יעזבנו. וכמו שבקש דוד המלך, עליו השלום על זה (תהלים עא, ט): "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני". כי לפעמים האדם נופל לעת זקנותו, כמו שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב (ספר המדות, אות נפילה, סימן א). ועל־כן צריכין להרבות בתפלה בימי הנעורים שלא יפל לעולם מעבודתו יתברך, ובפרט כשכבר הימים באים והגיע לאמצע ימיו ומתחיל היום לערב, שמתחילין להתקרב ימי קצו וסופו, שאז צריך להסתכל מאד מאד על אחריתו וסופו: בהאיך אנפין יעול קדם מלכא (באלו פנים יכנס לפני המלך). כי אז צריך התגברות ביותר ויותר, כי אז הוא בחינת צהרים, בחינת זמן המנחה. כי ימי חיי האדם הם בחינת יום, ומיתתו והסתלקותו הוא בחינת לילה וחשך. כמו שכתוב (קהלת יב, ב): "עד אשר לא תחשך השמש". ועל־כן אחר חצי ימיו הוא בבחינת זמן המנחה, שאז צריכין להתחזק ולהתגבר ביותר ויותר להמתיק הדינים, שהוא בחינת היצר־הרע, ולקשר עצמו היטב לצדיקי הדור האמתיים, שהם בחינת משה, שהם דיקא יכולין להמתיק הדין של זמן המנחה בשרשו העליון כנ"ל, שעל־ידי־זה נתבטלין כל הדינים, וכל כח היצר־הרע וזוכין לתשובה שלמה. ועל־כן קבלת התענית שהיא בחינת תשובה היא בתפלת מנחה דיקא, כנ"ל: