# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/65/8/

ובזה מישב קשיות התוספות (פסחים קז. דבור המתחיל 'סמוך למנחה'): למה קראו תפלה זאת דיקא בשם 'מנחה', הלא גם בבקר הקריבו מנחה! כמובא במגן אברהם (ארח חיים סימן רלב) עין שם. אך על־פי הנ"ל ניחא היטב, כי מנחה היא בחינת קרבן עני, כמו שכתוב (ויקרא ה, יא): "ואם לא תשיג ידו וכו' והביא עשירית האיפה" וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.): 'נאמר בקרבן בהמה "אשה ריח ניחוח" ונאמר במנחה "אשה ריח ניחוח", ללמדך, שאחד המרבה ואחד הממעיט' וכו'. ועל־כן היו צריכין להקריב בקרבנות התמידין מנחה בבקר ובערב, כי מנחה שהיא קרבן עני - זה בחינת 'תפלה לעני', שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך, כמבאר בזהר הקדוש באריכות (בלק קצה.), כי הקרבנות הם בחינת תפלה, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (ברכות כו:).

ועל־כן התמידין שהם בחינת תפלה - צריכין מנחות, כי עקר עלית התפלה שהיא בחינת קרבן, היא על־ידי תפלה לעני - שעולה תחלה להשם יתברך, כמבאר בזהר הקדוש, שזהו בחינת מנחה שהיא קרבן עני כנ"ל. ועל־כן נקראת תפלת מנחה בשם 'מנחה' דיקא. כי המנחה שהיא בחינת קרבן עני 'תפלה לעני', אף־על־פי שהיא יקרה מאד מאד בעיני השם יתברך, אף־על־פי־כן צריכה המתקה גדולה עד שתעשה פעלתה בשלמות. כי העני הוא בבחינת מחין דקטנות, שהוא בחינת מעוט הלבנה, בחינת המאור הקטן, שמשם עקר הדלות והעניות, כידוע, ועל־כן גם מעט הפרנסה של העני באה לו בדחק ובצער גדול, מחמת שקשה לו להמשיך השפע, מחמת שהוא בבחינת מחין דקטנות, בחינת מעוט הירח, שהיא בחינת דינים (עץ חיים, שער לו, פרק ב), שעל־ידי־זה נתעכב השפע לו מאד.

וזה בחינת (בבא קמא צב.): 'בתר עניא אזיל עניותא' (אחר העני הולכת העניות). אבל כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו ולהושיעו, עקר ישועתו על־ידי צדיק הדור האמתי הגדול במעלה מאד, שהוא עושה עצמו עני. כמו דוד המלך, עליו השלום, שעשה עצמו תמיד כעני. כמו שכתוב (תהלים פו, א): "ענני כי עני ואביון אני". כי דוד ידע, שתפלת העני יקרה מאד, על־כן עשה עצמו תמיד כעני, כמבאר בזהר הקדוש (בלק קצה.). וזה הצדיק בחינת דוד משיח שעושה עצמו עני, הוא דיקא יכול להמתיק העניות והאביונות בשרשו. דהינו שהוא ממתיק כל המחין דקטנות ותכלית קטנות דקטנות עד קצה האחרון עד אין תכלית, הכל הוא ממתיק בשרשו העליון הגבה והנורא מאד, שהוא בחינת אין, שהוא למעלה מכל המחין דגדלות וקטנות ששם כלא חד, והכל נמתק שם, וכנ"ל.

כי זה הצדיק בחינת דוד משיח, אף־על־פי שעושה עצמו כעני ממש, ומשתף עצמו עם כל העניים והדלים והשפלים שבעולם, אף־על־פי־כן אינו נופל, חס ושלום, לבחינת מחין דקטנות, אדרבא! בתכלית עניותו ושפלותו הוא בתכלית הגדלות דגדלות, כי אצלו גדלות וקטנות כלא חד, שזהו בחינת הענוה של משה רבנו ומשיח ודוד וכל הצדיקים הגדולים האמתיים וכנ"ל. וזה שאנו רואין שם במקומו במזמור פו הנ"ל, שקרא עצמו שם עני ואביון, כמו שכתוב: "הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני". ובתוך כך מיד קרא לנפשיה חסיד, כמו שכתוב שם תכף ומיד: "שמרה נפשי כי חסיד אני".

ובאמת אין אנו מבינים זאת היטב, אבל דוד זכה לזה שעשה עצמו עני ואביון באמת, ואף־על־פי־כן היה בבחינת מחין דגדלות וקרא לנפשיה חסיד. וצדיק כזה דיקא הוא יכול לעזר ולהושיע את העניים, מחמת שאף־על־פי שעושה את עצמו עני - אף־על־פי־כן אינו נופל למחין דקטנות, חס ושלום. וזה בחינת משיח שהוא בחינת עני, כמו שכתוב (זכריה ט, ט): "עני ורוכב על החמור", שעקר ישועת העניים והאביונים על ידו, כמו שכתוב (תהלים עב, יג): "יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע". כי צדיק כזה, יודע להמתיק כל המחין דקטנות שמשם העניות - בשרשן העליון, כנ"ל. ועקר העניות והדלות הוא העניות מדעת התורה והמצוות, שהוא רחוק מהשם יתברך חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים מא.): 'אין עני אלא מן הדעת'. וכשזה העני במעשים רואה פחיתותו ושפלותו, בפרט כשמרגיש חובותיו שהוא חיב להשם יתברך על־ידי עוונותיו ופשעיו הרבים, כשהוא מתחיל להתמרמר לפני השם יתברך בלב נשבר ונדכא, ומפרש צערו ושיחתו לפני השם יתברך - בודאי תפלתו יקרה וחשובה מאד מאד לפני השם יתברך ופותחת כל התרעין וכו'. כי זה עקר 'תפלה לעני' שחשובה מאד בעיני השם יתברך (כמבאר מזה במקום אחר, בהלכות תפלין הלכה ה, אות מג, עין שם). אבל אף־על־פי־כן עדין אין לה כח לפעל פעלתה בשלמות מחמת תקף הדינים, כי הוא עדין בבחינת מחין דקטנות, כי הוא עני מן הדעת וכנ"ל.

ועל־כן עקר ישועתו על־ידי הצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת משיח, שהוא משתף עצמו עם אלו העניים, אף־על־פי שפגמו מאד ועשו מה שעשו, אף־על־פי־כן רחמיו מתגברים עליהם, והוא מוריד עצמו אליהם ועושה עצמו כמותם וגרוע מהם, כי הוא ענו מכל האדם אשר על פני האדמה (במדבר יב, ג). ואף־על־פי־כן אינו נופל למחין דקטנות, חס ושלום, שזהו בחינת תכלית שלמות הענוה של בחינת משה משיח, שאין אנו יכולין להבין זאת. ומחמת זה רב העולם טועין בזה בענין הענוה, וכנ"ל (אות א).

וזה בחינת (במדבר כח, ה): "ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן". שהמנחה שהיא בחינת קרבן עני, שהוא בחינת מחין דקטנות צריכה להיות 'בלולה בשמן', כדי להמתיק הדין על־ידי־זה. כי שמן הוא בחינת אורו של משיח, בחינת "שמן משחת קדש", שזהו בחינת משיח שנקרא 'משיח' על שם שנמשח בשמן, וכמו שכתוב (תהלים מה, ח): "על־כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון". הינו שעקר המתקת המנחה שהיא בחינת קרבן עני בחינת מחין דקטנות, עקר המתקתו על־ידי בחינת משיח, שהוא בחינת השמן שבוללין בו המנחה, שזה עקר תקון והמתקת בחינת המנחה, שהיא בחינת קרבן עני, וכנ"ל.

ועל־כן נקראת זאת התפלה בשם 'מנחה', כי עקר תפלת המנחה הוא להמשיך המתקה ממקום עליון ונורא מאד, משרש העליון של כל המחין, כדי להמתיק כל הדינים הקשים שנתעוררים בשעת מנחה דיקא כנ"ל. שכל אלו הדינים נמשכין מבחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דלות ועניות, שזהו עקר בחינת קרבן מנחה שהוא קרבן עני, שזה הקרבן והתפלה יקר מאד בעיני השם יתברך, ועקר תקונו על־ידי המתקה הנ"ל שנמשך מבחינת משה משיח וכו' כנ"ל. ועל־כן נקראת זאת התפלה דיקא בשם 'מנחה', כי כל עקר תקון זאת התפלה הוא בבחינת קרבן מנחה, וכנ"ל:

שיך לעיל לענין קבלת התענית שהוא בשעת מנחה דיקא