# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/65/9/

כי גם ההמתקה והתקון הנמשך על־ידי התענית, הוא בבחינת ההמתקה והתקון של תפלת המנחה, כי איתא בדברי רבנו ז"ל בלקוטי הראשון (בסימן קעט), בענין גדל התקון של התענית, שעל ידו נתבטל כל מיני מחלקת, בכלל ובפרט, בגשמיות ורוחניות וכו', עין שם. ומבאר שם, שעל־ידי התענית מחיין כל הימים המתים, שהם הימים שחטא ופגם בהם, שהם מנחים כמו פגרים מתים ממש וכו'. כי כשמתענה איזה יום, אזי אין לו כח מזה היום לעבד את השם יתברך מחמת חלישות התענית, ואזי מקבל כח מיום שלפניו. וכן כשמתענה יותר - הוא צריך לקבל כח מימים הקודמים יותר וכו', עד שיש מי שמתענה הרבה כל כך, עד שצריך לקבל כח מימי היניקה מהחלב שינק ממעי אמו, ואז מעלה גם אלו הימים וכו'. נמצא, שעל־ידי התענית מעלין כל ימי הקטנות ויניקה, שהם הימים הקודמים שאז היה בבחינת קטנות. כי כל מה שהאדם הולך וגדל - נגדל מחו יותר. והימים הקודמים הם בחינת קטנות נגד הימים שהוא גדל אחר־כך. ובפרט שבימים הראשונים פגם או לא עסק כל כך בעבודת השם יתברך, ועכשו מתענה ועושה תשובה על זה. ועל־כן בודאי ימים הראשונים שפגם בהם הם בחינת קטנות, ועל־ידי התענית מעלה כל אלו הימים ומתקן אותם, עד שיכולין להעלות אפלו הימים של קטנות גמור שהם ימי היניקה. נמצא, שעל־ידי התענית מעלה ומתקן וממתיק כל המחין דקטנות שהם בחינת הימים הקודמים. וזה עקר בחינת תפלת המנחה, כנ"ל, על־כן קבלת התענית בשעת מנחה דיקא וכנ"ל.

וזה שהזהירו רבותינו ז"ל ביותר, שלא להתחיל בשום מלאכה ועסק קדם תפלת המנחה, כמו שכתוב במשנה (שבת א, ב): 'לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה' וכו'. ומבאר בפוסקים (ארח חיים, סימן פט, סעיף ג), שדיקא במנחה צריכין לזהר בזה ביותר שלא יטעה וישכח להתפלל מנחה וכו'. כי דיקא בשעת מנחה יש חשש וסכנה שלא יטעה, יותר מבשאר כל התפלות, מחמת שאז מתחיל התעוררות הדין מבחינת תחלת הצמצום, שמשם עקר הטעות של כל הנסוגים אחור מהשם יתברך. כי משם נמשכין הכח והטעיות של כל הכופרים, שבזה טעו הערב רב בשעת מנחה דיקא, כמו שכתוב (שמות לב, א): 'וירא העם כי בשש משה' - 'בא שש' (שבת פט.) דיקא כנ"ל (אות ד), שמבחינת טעות וכפירה זאת - נמשך כל הכח של היצר־הרע ותאוותיו וטרדותיו שמטריד את האדם בעסקי העולם הזה, עד ששוכח בהשם יתברך ועבודתו. כי עקר כח היצר־הרע הוא מכפירות ופגם אמונה, וכנ"ל.

ועל־כן אז בשעת מנחה צריכין לזהר יותר ויותר, שלא יטעה וישכח להתפלל ולהמתיק הדין הקשה שנתעורר אז. ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל אז ביותר, שלא יתחיל בשום מלאכה ועסק סמוך למנחה עד שיתפלל, כי אז הטעות מצוי ביותר, כנ"ל. ועל־כן צריכין לזהר מאד ביותר להתפלל מנחה בכונה גדולה, כדי שיזכה להמתיק הדין הקשה שנתעורר אז. והכל בכח התקשרות לצדיקים אמתיים, שהם בחינת משה משיח, שעל ידם עקר ההמתקה של תפלת המנחה, וכנ"ל: