# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/1/

וזה בחינת שלש תפלות ביום. כי צריכין להמשיך השפעת הנעם העליון בכל יום. כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועקר מעשה בראשית היה על־ידי השפעת הנעם, שעל־ידי־זה נתגלה כבודו שהוא שרש הבריאה כנ"ל. ועל־כן בכל יום שהשם יתברך מחדש בטובו מעשה בראשית, הוא גם כן על־ידי השפעת הנעם העליון ששופע בכל יום, שעל־ידי־זה נמשכין נשמות ישראל, שעל־ידי־זה נתגדל כבודו, שעל־ידי־זה עקר קיום העולם בבחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום. כי כמו שתחלת כל הבריאה של כל מעשה בראשית היה על־ידי השפעת הנעם שמשם הכבוד שהוא שרש הבריאה כנ"ל, כמו כן חדוש מעשה בראשית בכל יום, הוא גם כן על־ידי־זה. כי זה עקר בחינת חדוש מעשה בראשית שמחדש בטובו בכל יום תמיד, דהינו שמחדש הבריאה בכל יום - בשביל קיום העולם, כמו שהיה בתחלת הבריאה. ועל־כן עקר קיום העולם - על־ידי צדקה וחסד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, ב), כי על־ידי הצדקה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, שעל־ידי־זה נתגלה כבודו שהוא עקר קיום הבריאה כנ"ל.

וזהו בחינת אור יום, שהוא עקר בחינת חדוש מעשה בראשית בכל יום, מה שהשם יתברך מזריח השמש בכל יום בבקר ומשקיעה בערב. שעל זה עקר הברכה והשבח שאומרים בברכת המאורות: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית'. כי עקר אור יום הוא בחינת הארת הכבוד, בבחינת (יחזקאל מג, ב): "והארץ האירה מכבודו", שנמשך מהמחין שנמשכין בכל יום על־ידי השפעת הנעם העליון, בחינת "ומתוק האור" (קהלת יא, ז), בחינת נעימות ומתיקות. כי המחין הם בחינת אור יום, כידוע, כמו שכתוב (שם ב, יג): "כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החשך". נמצא, שעקר השפעת הנעם העליון הוא בבקר, שאז מאיר אור יום שנמשך משם, כנ"ל.

וזהו בחינת תפלת שחרית שתקן אברהם שהוא הראשון שגלה אלהותו יתברך בעולם, שעל ידו עקר הבריאה. כמו שכתוב (בראשית ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" - 'באברהם' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב, ט). כי אברהם התחיל להמשיך ולהאיר השפעת הנעם העליון שהם המחין הקדושים של ארץ־ישראל, שעל־ידי־זה עקר ידיעת אלהותו יתברך והתגלות כבודו יתברך. ועל־כן היה עוסק כל ימיו בצדקה וחסד כדי לעשות כלי לקבל על ידו השפעת הנעם כנ"ל. כי הנעם בחינת ימין, בחינת אברהם, בחינת (תהלים טז, יא): "נעמות בימינך נצח". ועל־כן אברהם היה הראשון שגלה קדשת ארץ־ישראל (זהר לך לך עח.), כי זכה למחין של ארץ־ישראל שהיא בחינת נעם, וכנ"ל. ועל־כן אברהם תקן שחרית (ברכות כו:), כי אז עקר השפעת הנעם שהוא בחינת המחין שהוא בחינת אור יום, כנ"ל.

ועל־כן כל סדר התפלה בשלמות הוא בבקר בשחרית, שאז מאריכין בפסוקי דזמרה, בחינת "נעים זמירות ישראל" (שמואל־ב כג, א), כדי להמשיך עלינו השפעת הנעם העליון כנ"ל. ועל־כן אומרים מקדם פרשת הקרבנות, שהם בחינת צדקה בחינת נדבת לב, שעל־ידי־זה מקבלין השפעת הנעם העליון כנ"ל. ואחר־כך אומרים ברכות המאורות וקריאת שמע, שאז הוא המשכת המחין, כידוע (פרי־עץ־חיים, קריאת שמע, פרק ג), כי המחין נמשכין מהשפעת נעם העליון, שמשם בחינת ההולדה, הינו בחינת הנשמות הנולדים. ונמשכין בכל יום על־ידי המחין הנמשכין על־ידי קריאת שמע, כידוע בכונות. ואחר־כך מתפללין תפלת שמונה עשרה, שאז עקר המשכת הנשמות, שהם המחין למטה יותר, כמובן בכונות, שעל־ידי־זה עקר התגלות כבודו יתברך כנ"ל. כי עקר כבוד השם יתברך ביותר הוא על־ידי תפלה דיקא, על־ידי שמתפללין ומבקשין מהשם יתברך כל צרכיו, כל מה שחסר לו בגשמיות וברוחניות. כמו שכתוב (תהלים נ, טו): "וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני", כי זה עקר כבודו.

ועל־כן תפלת שמונה עשרה גבה מאד ויקר מכל סדר התפלה, כמובן בכונות, כי אף־על־פי שעל־ידי כל פסוקי דזמרה וברכת המאורות מגדלין כבודו יתברך ומודיעין שהוא יתברך יחיד בעולמו וברא הכל לכבודו, אף־על־פי־כן עקר שלמות הגדלת כבודו ביותר הוא על־ידי התפלה. שבזה שמתפללין על צרכיו - בזה מודים שהשם יתברך מנהיג עולמו ומשגיח בפרטיות על כל דבר שבעולם, ובידו לשנות הטבע. ונתן לנו כח ורשות לרצותו ולפיסו בתפלה ותחנונים, עד שישוב ממדת הדין למדת הרחמים - לבטל כל הגזרות שאינם טובים ולמלאות כל מחסורנו.

וזהו עקר כבודו בשלמות, כי כל זמן שאין מודיעין ומפרסמין זאת, עדין לא נתגלה כבודו יתברך בשלמות, כי אף־על־פי שמשבחין ומפארין אותו ומודים שהוא יתברך גדול מאד ובורא הכל וכו', שכל זה הוא הגדלת כבודו בודאי, אבל עדין לא הודיעו בפרוש שמשגיח גם עתה בעולמו, ושהוא מבטל רצונו מפני רצון ישראל כשהם מרבים בתפלה ותחנונים, שזה עקר שלמות כבודו, שבשביל זה ברא הכל. כמו שכתוב בהתורה "אלהים אל דמי לך" (סימן צז לקוטי חלק א): שעקר הבריאה היתה שצפה שיקבל שעשועים מישראל שימשלו בתפלותיהם וכו', עין שם.

כי זהו עקר הכבוד שמקבל מהאדם דיקא, שבשביל זה ברא הכל כנ"ל. הינו מה שבגדלת נפלאותיו העצומים ברא בריאה כזאת, שהוא האדם הבעל בחירה, שיש לו כח למשל בו יתברך שינהיג העולם כרצונו, שכל זה רחוק בודאי מאד מאד משכל אנושי, אבל הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו העצומים. כי עקר הגדלת כבודו יתברך הוא כשאנו מודים על כל הדברים הרחוקים מדעתנו מאד, שאי אפשר להכניס הענין הזה בדעת אנושי כלל. ואף־על־פי־כן אנו מאמינים בגדלתו יתברך, אשר מחשבותיו ודרכיו שגבו וגבהו מאד מאד מדעתנו, כמו שכתוב (ישעיה נה, ט): "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" וכו'. וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (סימן נב תנינא), שעל השם יתברך בהכרח שיהיה קשה קשיות, כי אם לא כן - יהיה, חס ושלום, דעתו כדעתנו, עין שם.

ועל־כן עקר הגדלת כבודו הוא על־ידי תפלה, שעל־ידי־זה רואין נפלאותיו העצומים ביותר, וזה הדרך של התפלה גלו לנו אבותינו, והראשון היה אברהם שיגע וטרח בעבודתו מאד, ושבר ובטל כל תאוותיו, ומסר נפשו בשבילו יתברך כל ימיו. והרבה בתפלה ותחנונים מאד, עד שהמשיך דרך התפלה בעולם ותקן לנו תפלת שחרית. וכן אחר־כך בא יצחק ויעקב, ותקנו יותר תפלת מנחה ומעריב. וכן כל הצדיקים האמתיים שאחריהם עד היום הזה - כלם הלכו בדרכיהם וחזקו אותנו להרבות בתפלה ותחנונים, ואנו צריכים לבטל דעתנו הפחותה והחסרה מאד, ולילך בדרכיהם של אבותינו ורבותינו להרבות בתפלה על כל דבר, ולהאמין שיש כח בידינו לנצח אותו יתברך להפך דעתו מדין לרחמים, אף־על־פי שאי אפשר להבין כל זה, אף־על־פי־כן האמת הוא כן. וזה עקר הגדלת כבודו בשלמות כנ"ל, ועל־כן עקר שלמות הכבוד הוא על־ידי התפלה, כנ"ל: