# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/10/

וזה בחינת שמיני עצרת ושמחת תורה, שאז מסימין התורה ומתחילין התורה, ואז מכבדין את כל אחד בכבוד התורה, ואומרים לו: 'תן כבוד לתורה', והכל עולין לתורה אז (ארח חיים סימן תרסט). כי ידוע בכונות (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ח), שבשמיני עצרת הוא גמר התקון שמתחילין בראש השנה בכל שנה ושנה. כי בראש השנה התחלנו להמשיך עלינו השפעת הנעם העליון על־ידי השופר. ועקר המשכת הנעם הוא, שיהיו נמשכין מחין קדושין, עד שיהיה נעשה הולדה. דהינו שיהיו נמשכין נשמות קדושות של ישראל, שיגדלו כבודו, שהכל נברא בשביל זה כנ"ל. וזה התקון נגמר בשמיני עצרת [שאז הנוקבא עוצרת הטפה בשביל הולדה, כידוע בכונות (שם), ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה "תקעו־אמונה" (סימן ה לקוטי תנינא)]. ועל־כן אז עקר הגדלת הכבוד, כנ"ל.

ועל־כן אז מתחילין התורה שהוא "בראשית ברא" וכו', וקורין כל העשרה מאמרות, שבהם נברא העולם לכבודו. כי עכשו נשלמין ומאירין העשרה מאמרות באור גדול, מאחר שעכשו נגמר תקון המשכת הנעם עד שהגיע להולדות נשמות ישראל, שעל־ידי־זה עקר התגלות כבודו, שבשביל זה היו כל העשרה מאמרות כנ"ל. ועל־כן עתה ראוי ונאה לקרות 'בראשית' וכו', שהם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כי עתה הוא שלמות הארתם, מאחר שעתה הוא בחינת התגלות כבודו על־ידי בחינת הולדה כנ"ל. כי זה עקר התקון שעוסקין בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת, שהוא לתקן חטא אדם הראשון שפגם בכבודו, וגרם אחיזת החובלים, שעל־ידי־זה פגם בעשרה מאמרות, ונחשב כאלו אבד את העולם שנברא בעשרה מאמרות. ובחמלתו יתברך שזכהו לתשובה, וסבב בנפלאותיו שיצאו ממנו האבות וכל זרע ישראל וכל הצדיקים, שעוסקים בכל שנה בתקון חטאו, והעקר מראש השנה עד שמיני עצרת וכנ"ל. ועל־כן אז בשמיני עצרת חוזרין ומעוררין העשרה מאמרות, על־ידי שקורין אותם אז בתורה. כי עתה חוזרים ומאירים באור גדול על־ידי הגדלת הכבוד שנמשך עתה, שעל־ידי־זה מקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות רק בשביל זה, כנ"ל.

וזה שמסימין תחלה את התורה שמסימת בגדל כבודו יתברך, שנתגלה על־ידי משה רבנו, על־ידי כל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וכו', כמו שכתוב (דברים לד, יא): "לכל האתת והמופתים וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול" וכו', שעל־ידי כל זה נתגדל כבודו יתברך מאד. כמו שכתוב (שמות יד, ד): "ואכבדה בפרעה ובכל חילו" וכו', וכמו שכתוב בכל האותות והמופתים בפרשת 'וארא', "למען ספר שמי בכל הארץ" (שם ט, טז), "למען תדע כי לה' הארץ" וכו' (שם כט). נמצא, שבאלו הפסוקים 'לכל האתת והמופתים' וכו' שמסימין בהם התורה, מספרים מהגדלת כבודו יתברך שנתגדל מאד על־ידי־זה.

וזה נתגלה ומאיר ביותר בשמיני עצרת, שהוא גמר וסוף כל השלשה רגלים שהתחילו מפסח ומסתימין בשמיני עצרת, שכלם הם 'זכר ליציאת מצרים', שאז היה עקר הגדלת כבודו כנ"ל. ועקר הגדלת הכבוד נמשך בשמיני עצרת, שאז נמשך על־ידי השפעת הנעם - בחינת הולדה כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הגדלת כבודו יתברך, כי אם לא יהיו בני אדם, חס ושלום, מי יגדל כבודו ומי יספר ויכיר עצם גדלת כבודו על ידי כל האותות והמופתים שהיו ביציאת מצרים. כי עקר הגדלת כבודו הוא על־ידי בני ישראל שנולדין בכל דור ודור, שהם עוסקים לספר ולפרסם ולהגדיל כבודו יתברך, כמו שכתוב (תהלים קמה, ד יא): "דור לדור ישבח מעשיך וכו' כבוד מלכותך יאמרו" וכו'. ועל־כן בשמיני עצרת, שאז נמשך בחינת הולדה כנ"ל, על־כן אז קורין סיום התורה "ולכל האתת והמופתים" שמספרין מהגדלת כבודו יתברך. ואחר־כך מתחילין מיד 'בראשית ברא אלהים' וכו', שהם כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ובהם השם־יתברך מקים את העולם, הכל בשביל כבודו שנתגלה ומאיר עתה באור גדול, כנ"ל.

ועל־כן מכבדין אז את כל אחד בכבוד התורה, ואומרים לו 'תן כבוד לתורה', להזהיר ולהזכיר את כל אחד שיהיה נזהר מאד בהכבוד, שלא יקח הכבוד בשביל עצמו, חס ושלום, רק יחזיר ויתן הכבוד להתורה ולהשם־יתברך, כי עקר הארת העשרה מאמרות שמעוררין עתה, הוא על־ידי כבוד דקדשה שהוא שרש כל הבריאה שנברא בעשרה מאמרות, וכנ"ל. על־כן צריכין לזהר שיהיה הכבוד 'כלו אמר', כלו מאמר, כמבאר בהתורה הנ"ל. שזה נעשה כשנזהרין לבלי להנות מהכבוד כלל בשביל עצמו, רק להעלות ולחזר הכבוד להשם־יתברך שהוא אחדות פשוט עם התורה. וזהו 'תן כבוד לתורה', וכנ"ל: