# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/11/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פז:), ומובא בפרוש רש"י על פסוק (דברים לד, יב): "לעיני כל ישראל" - שנשאו לבו לשבר הלוחות לעיניהם, שנאמר (דברים ט, יז): "ואשברם לעיניכם". והסכימה דעת המקום לדעתו וכו', שנאמר וכו' - יישר כחך ששברת. ולכאורה תמוה, מה לו להזכיר שבח כזה בענין נפלאות גדלת משה?! אך באמת גם זה הוא נפלאות נוראות גדלתו של משה, שכון לדעת השם־יתברך לשבר הלוחות אז אחר מעשה העגל. כי עקר חטא העגל היה על־ידי הערב רב שהחטיאו את ישראל (זהר כי תשא קצא.), וזה היה פגם החובלים שבאים בנעימים להתתקן, ומעצם קלקולם הם פוגמים גם את הנעימים, כמבאר מזה לעיל (אות ב; ובמקום אחר בהלכות ברכת הפרות הלכה ד' ובהלכות כבוד אב ואם בהלכה ב).

כי משה רבנו רצה לקרב את הערב רב כדי שיתתקנו, כי הערב רב היו ממצרים, שהיא ערות הארץ (בראשית מב, ט), עקר זהמת חוץ לארץ, ההפך מארץ־ישראל ממש, ושם עקר פגם החובלים המקלקלים ביותר. וסבר משה, מאחר שישראל יוצאים ממצרים לבוא לארץ־ישראל לקבל את התורה שהיא בחינת השפעת הנעם העליון, על־ידי־זה יוכלו גם החובלים האלו שהם הערב רב להתתקן.

אבל באמת מעצם רבוי זהמתם וקלקולם - לא די שלא נתתקנו, אף גם קלקלו את ישראל שקבלו את התורה, שהיא בחינת נעם והחטיאום בעגל. ועל־כן כשראה משה זאת - נשאו לבו לשבר הלוחות לעיניהם. ועל־ידי־זה דיקא תקן הרבה, כי אמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד.): שעל־ידי שבירת הלוחות נמשך שכחה, ועל־ידי השכחה שנתהוה על־ידי שבירת הלוחות - נמשך כל המחלקת שבישראל, דהינו המחלקת שבקדשה של התנאים ואמוראים. כי עקר מחלקתם - על־ידי השכחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין פח:) 'משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, נתרבה המחלקת', דהינו על־ידי שכחה שבאה עליהם מחמת שלא שמשו כל צרכן. ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל שם: 'ואותו היום שנתהוה המחלקת היה דומה כיום שנשתברו בו הלוחות', שנשתברו בו הלוחות דיקא. כי משם בעצמו נתהוה המחלקת על־ידי השכחה שנמשך משם. נמצא, שכל המחלקת דקדשה נמשך משבירת הלוחות. ועל־ידי־זה דיקא נעשה תקון גדול בענין החובלים הנ"ל, שהם בחינת מחלקת כנ"ל. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל־כן דיקא על־ידי מחלקת שבקדשה שנמשך על־ידי שבירת הלוחות, נמתק ונתבטל יניקת החובלים שהם בחינת מחלקת דסטרא אחרא (וכמובא בדבריו ז"ל במקום אחר על פסוק "בקמים עלי מרעים" בסימן רעז לקוטי חלק א).

כי על־ידי מחלקת שבין הצדיקים - נתרחקים אותם שראויים להתרחק, שמחין שלהם הם בחינת מחין של חוץ־לארץ ממש, בחינת חובלים, מחמת שפגמו מאד בכבוד השם־יתברך, כי חפצים בכבוד עצמן. כי כששופע הנעם העליון, באים כל החובלים ורוצים להתתקן, הינו שבאים גם אנשים פגומים שמחין שלהם בחינת חובלים ורוצים להתתקן. ובודאי היה ראוי לתקנם, אך הם מקלקלים מאד, ואם ירצו לקרבם ולתקנם - יוכלו לקלקל גם את הנעימים כנ"ל, כמו שארע למשה על־ידי הערב רב. על־כן היא טובה גדולה מה שיש מחלקת על הצדיקים האמתיים, שעל־ידי־זה נופלים בדעתם ספקות וקשיות, ונתרחקים אותם הראויים להתרחק. ואותם החפצים באמת סובלים בזיונות ויגיעות וטרחות ומתקרבים. כי בודאי אם היו הכל רואים ומרגישים תכף נעימות מתיקות השפעת הנעם העליון, היו הכל רצים רק אחר נעימות התורה שנמשכת משם. ועל־כן בתחלה כשנמשך איזה נעימות התורה נמצאים קופצים הרבה שחפצים להתקרב ולינק משם, כי מי פתי שלא ירוץ אחר נעימות כזה?! אבל אלו המתקרבים הם רוצים להנות מהנעימות בלי יסורים ושפיכת דמים, והם חפצים שישפע עליהם נעימות התורה, וגם יהיה להם כל הכבוד וכל התאוות שלהם.

וזהו בחינת פגם החובלים המקלקלים ביותר, שעקר קלקולם בתחלה היה על־ידי פגם הכבוד, שפגמו בכבוד השם־יתברך, ורדפו אחר כבוד עצמן, שעל־ידי־זה נפלו לבחינת מחין של חוץ לארץ ממש, שהם בחינת חובלים, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, וגם עכשו כשבאים להתתקן - רוצים עדין בכבוד עצמן. ועל־כן מחין כאלו יכולים לקלקל גם את הנעימים, וכנ"ל. על־כן היא טובה שיש מחלקת, שעל־ידי־זה באים קשיות וספקות, שעל־ידי־זה כל הרוצה להתקרב צריך להפקיר כבוד עצמו ולסבל בזיונות ושפיכת דמים הרבה. ומי שאינו יכול לעמד בזה מתרחק, ובודאי ראוי להרחיקו מאחר שרוצה עדין בכבוד, כדי שלא יקלקל את הנעימים, וכנ"ל.

ומי שחפץ בהאמת רואה את האמת ומתקרב על־ידי יסורים ויגיעות ובזיונות, כי אי אפשר להתקרב ולהתתקן כי אם על־ידי־זה, מאחר שעקר פגם החובלים נמשך מפגם הכבוד. על־כן צריך עתה לבטל כבודו לגמרי ולסבל בזיונות ושפיכת דמים, ואז יזכה להתקרב ולטעם קצת מהנעימות נעם התורה. כי גם אחר השכחה וההעלמה והמחלקת שנמשך משבירת לוחות, גם עתה מי שרוצה בהאמת יכול לראות ולטעם גם עתה מעט נעימות התורה, אשר גם בשביל מעט נעימות כזה שהוא מרגיש בתוך גשמיותו, ראוי להשליך כל התאוות וכל הכבוד. ומי שהוא איש אמת וחס על עצמו ומרצה לזה ומתקרב על־ידי בזיונות ושפיכת דמים - הוא מתתקן באמת על־ידי השפעת הנעם, מאחר שמפקיר כבודו, שעל־ידי־זה מתקן פגם הכבוד שפגם תחלה וכנ"ל. נמצא שעל־ידי שבירת הלוחות, שעל־ידי־זה נתהוה שכחה, שעל־ידי־זה נתהוה מחלקת, על־ידי־זה עקר תקון החובלים כראוי, דהינו שנתתקן מי שהוא ראוי להתתקן כנ"ל. ומי שאינו ראוי, יתרחק על־ידי המחלקת, כדי שלא יקלקל את הנעימים, וכנ"ל.

ועל־כן שבחה התורה אותו בזה - אשר עשה משה לעיני כל ישראל - ששבר את הלוחות לעיניהם, כי על־ידי־זה דיקא הוא תקון החובלים על־ידי הנעימים, שבזה עוסקת סיום התורה כנ"ל. וזהו שדרשו זאת על פסוק 'לעיני כל ישראל' דיקא, ששבר את הלוחות, כמו שכתוב: 'ואשברם לעיניכם', כי שבר את הלוחות לעיני כל ישראל דוקא. דהינו שהראה להם את הלוחות, שהם בחינת נעימות התורה, ושברם מיד, ועל־ידי־זה הפיל עליהם שכחה, כנ"ל.

וזהו נסיון לכל אחד, מי שרוצה באמת - הוא רודף אחר האמת גם אחר השבירה והשכחה, כי על כל פנים איזה רשימו נשאר, והוא נמשך אחר האמת על־ידי הרשימו. כי מבין על־ידי־זה, שיש נעימות נפלא מכל הטובות והמתיקות שבעולם. ומי שאינו חפץ באמת - נמשך אחר הקשיות והספקות והמחלקת ומתרחק וכנ"ל. והוא בודאי ראוי להתרחק וכנ"ל, כי "ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם" וכו' (הושע יד, י). ועל־כן שברם לעיני כל ישראל, כמו שכתוב (דברים ט, יז): "ואשברם לעיניכם" - הינו כי לקח הלוחות שהם בחינת נעימות התורה, והראה אותם לעיניהם ושברם מיד לעיניהם, כאומר: "הרי אני מראה לכם נעימות התורה, אך תכף אני חוטף מכם ומשברם ומפיל שכחה", וזה יהיה לכם עתה לנסיון כנ"ל. וכן מתנהגים גדולי הצדיקים גם עתה, כמו שכתב רבנו ז"ל על מאמר רבותינו ז"ל (תענית כג.): 'אנא עלמא בחרובא אשכחתיה' (אני, את העולם בחרבנו מצאתיו) (בסימן ס לקוטי חלק א), והבן היטב.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח:): 'לוחות ושברי לוחות מנחים בארון', להורות, שהצדיקים אמתיים ממשיכין התורה בבחינת 'לוחות ושברי לוחות'. כי מתחלה מגלין נעימות התורה, ואחר־כך מעלימין ומכסין אותה מיד, ומפילין שכחה, שהיא בחינת שברי לוחות וכנ"ל. והכל בשביל נסיון, שכל הרוצה להתרחק - ימצא מקום להתרחק, והרוצה וחפץ האמת לאמתו - יסתכל על האמת וישליך כבודו מנגד, ויתקרב על־ידי יגיעות ובזיונות וכו' ויזכה לנעימת התורה וכנ"ל: