# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/12/

וזה שנוהגין בחוץ־לארץ, שעל־פי רב עקר גדל שמחת יום־טוב הוא ביום־טוב שני של גליות שעושין מחמת ספק, ובפרט בשמחת תורה שעושין אותו ביום־טוב שני דיקא, כי חוץ לארץ, ששם עקר אחיזת החובלים - אי אפשר לתקנם בשלמות כי אם על־ידי בחינת ספקות שהיא בחינת מחלקת וכנ"ל. כי ביום־טוב נמשך השפעת הנעם, שמשם עקר שמחת יום־טוב. ועל־כן חיבים לעלות לרגל לבית־המקדש, ששם עקר קדשת ארץ־ישראל, עקר השפעת הנעם, כי שם ברור ההלכה, וכנ"ל. ועל־ידי־זה עקר השמחה בחינת "שבע שמחות את פניך נעמות" וכו', שזה בחינת (דברים טז, טז): "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" וכו'. ובחוץ לארץ, ששם אחיזת החובלים, וצריכים לתקנם על־ידי הנעימים, אי אפשר לתקנם כי אם על־ידי שעושין יום־טוב שני של גליות מחמת ספק, שהוא בחינת מחלקת שמשם כל הספקות והקשיות.

כי זה עקר תקון החובלים, כשמתקרבים מתוך מחלקת וספקות, ומאמינים בכל הצדיקים, אף־על־פי שחולקים זה על זה, לא כמו הליצנים שאומרים מאחר שחולקים זה על זה - הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות ונוגעים בכפירות, רחמנא לצלן, רק האמת הוא להפך, שצריך להאמין בכלם ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם (וכמו שמבאר על פסוק "אזן שומעת תוכחת חיים" וכו' בהתורה "בחצוצרות" בסימן ה לקוטי חלק א עין שם).

וזהו (שיר השירים א, ח): אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים. הינו אם לא תדעי לך למי להתקרב, כמו ששאל תחלה: הגידה לי וכו' איכה תרעה וכו'. על זה השיב: אם לא תדעי לך וכו' צאי לך וכו' ורעי וכו' על משכנות הרעים. 'הרעים' דיקא לשון רבים. הינו שתתקרב לכלם, כי מאחר שאינך יודע למי להתקרב - צריך אתה להתקרב לכלם ולהאמין בכלם, מאחר שכלם מזהירים אותך לקים תורת משה בכתב ובעל פה. כי רק מהאנשים הכופרים, ההולכים בדרכי החקירות, הרוצים להטות מתורת משה, ללמד חכמות חיצוניות ופורקים על, ורבם מגלחים זקנם וכו' כמפרסם - מהם צריכים להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על־פי התורה כפי שמסרו לנו רבותינו בגמרא ופוסקים, וספרי יראים המיסדים על־פי דבריהם הקדושים, בהם צריכים להתדבק בכלם, כמו שכתוב "ובו תדבק" (דברים י, כ), ואמרו רבותינו ז"ל (כתבות קיא:): 'הדבק בתלמידי חכמים'.

ועל זה מרמז יום־טוב שני, שעושין מחמת ספק שני ימים טובים של גליות. ועל־ידי־זה עקר תקון בחינת החובלים, מאחר שמחמירים מחמת ספק ועושים שני ימים טובים, כמו כן צריכים מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים ההולכים על־פי התורה וכנ"ל [כי קדשת יום־טוב הוא בחינת קדשת הצדיק, כי מהם נמשך קדשת יום־טוב (כמבאר על פסוק "כי אקח מועד" וכו' בסימן קלה)]. ועל־כן עקר השמחה בחוץ לארץ ביום־טוב שני, כי זה עקר השמחה כש נתתקן החובלים על־ידי הנעימים, שאז נגדל כבוד השם־יתברך, בבחינת (זהר יתרו סט.): 'כד אתי יתרו' וכו', שעל־ידי־זה השמחה גדולה מאד, בבחינת (תהלים קד, לא): "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו". וזה נעשה בחוץ־לארץ ביום־טוב שני שעושין מחמת ספק וכנ"ל. ועל־כן בארץ־ישראל אף־על־פי שעושין שם רק יום־טוב אחד מחמת ששם הוא בחינת נעם וכנ"ל, אבל ראש השנה עושים גם בארץ־ישראל שני ימים. מחמת שבראש השנה עקר השפעת הנעם, כנ"ל, ואז באים ביותר כל החובלים להתתקן, ועל־כן אז הוא דינא קשיא כנ"ל (אות ז'). ועל־כן מכרחים גם בארץ־ישראל לעשות שני ימים ראש השנה מחמת ספק כדי לתקנם וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה ל:) בראשונה וכו', פעם אחד נתקלקלו הלויים בשיר, התקינו, שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה. ואם באו מן המנחה ולמעלה התקינו שיהיו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש'. ומשם נמשך שעושין שני ימים ראש השנה כמבאר בפוסקים (בית יוסף סימן תר), הינו מחמת קלקול השיר, שהוא בחינת נעם, בחינת (שמואל־ב' כג, א): "נעים זמירות ישראל", שזהו נמשך מפגם החובלים, על־כן התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה - 'עד המנחה' דיקא. כי אז עקר אחיזת החובלים כמבאר למעלה (אותיות ב־ג). ואם באו מן המנחה ולמעלה עושין שני ימים קדש - כדי לתקן החובלים על־ידי שני ימים. וזה בחינת שני ימים של ראש השנה שעושין גם בארץ־ישראל בשביל תקון החובלים על־ידי הנעימים, וכנ"ל: