# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/13/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, כא): 'הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'. כי אלו השלש מדות רעות הם ההפך מהבחינות קדושות הנאמרות בהתורה הנ"ל. כי שם מבאר מענין הנעימות שנמשך על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה נגדל כבוד השם־יתברך וזוכין לשלום כנ"ל. והקנאה והתאוה והכבוד הם ההפך מזה, כי התאוה היא ההפך מקדשת הנעם, כי כל התאוות נמשכין מנפילת המתיקות מנעם העליון, כידוע. וצריך האדם להשכיל על דרכיו, לבלי להיות כרוך אחר תאות המתיקות של זה העולם, רק לקדש את עצמו ולדבק את עצמו בנעם העליון. גם על־ידי התאוה הוא ממעט בצדקה, כי רוצה למלאות תאוותיו על־ידי ממונו ועשירותו, ומעלים עיניו מעניים חסרי לחם ואינו נותן צדקה. וזה עקר פגם הנעם, כי עקר השפעת הנעם נמשך על־ידי צדקה, כנ"ל. והכבוד הוא פגם הכבוד דקדשה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, שצריך האדם לבלי לרדף אחר הכבוד, רק להסתכל על הכבוד - מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, ולחזר הכבוד רק להשם־יתברך ומי שרוצה בכבוד - פוגם בזה. והקנאה - היא בחינת קנאה שנאה ומחלקת הפך השלום. נמצא, שאלו השלש הפך קדשת התורה הנ"ל.

ועל־כן מוציאין את האדם מן העולם, כי הכל נברא בשביל האדם דיקא, כדי שיגדל כבודו יתברך, וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, וכשפוגם בזה - יוצא מן העולם, חס ושלום. כי מי שמסתכל היטב בענין בני העולם, עקר מה שמאבדין חיי עולם נצחיים הוא על־ידי שמתקבצין בהם יחד כל אלו השלש מדות רעות. כי כל אחת מאלו השלש מדות רעות מזקת מאד להאדם. אבל אף־על־פי־כן היה לו איזה תקוה לשוב ולצאת משם, אבל על־ידי שמתקבצין אלו יחד - הם מוציאין את האדם מן העולם לגמרי, רחמנא לצלן. כי בודאי התאוה לבד מזקת מאד להאדם, אך אף־על־פי־כן אם לא היה חפץ בכבוד - היה לו תקוה, כי היה מכיר את מקומו השפל, והיה מבטל את עצמו נגד יראי ה' האמתיים, והיו יכולים להושיע לו בכמה אפנים, כי "הולך את חכמים יחכם" (משלי יג, כ), ובודאי היה לו תקון גדול על ידם. אבל הכבוד המדמה של זה העולם מטעהו ומטרידו, שנדמה לו שיאבד כבודו כשיתקרב ליראים וכשרים אמתיים. ומחמת זה מטעה את עצמו וחותר למצא עליהם קשיות וספקות וכו' ומתרחק מהם, ולא זו אף זו, שמתגבר עליו הבעל דבר עד שיש לו קנאה ושנאה עליהם ועל כל הנוגעים בכבודו. ועל־ידי כל זה נטרד מן העולם, רחמנא לצלן, כי אם יהיה מסיר הקנאה והשנאה מלבו ויתקרב ליראים אמתיים - יוכל להנצל גם מהתאוות רעות, כי הם יורו אותו דרך הישר והאמת על־פי התורה הקדושה, ובודאי היה לו אחרית טוב:

שיך להתורה הנ"ל