# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/2/

נמצא, שעקר השפעת הנעם העליון שהם בחינת המחין של ארץ־ישראל, הוא בשחרית כשמאיר היום, כי משם עקר אור יום, כנ"ל. והיום הולך ומאיר בתקפו עד נכון היום, שהוא עד חצות. ואחר־כך מתחיל היום לערב והולך האור ונתמעט, ואז נתמעט ונתעלם בחינת השפעת הנעם, שהם המחין, ואז רוצים בחינת החובלים להתגבר, שהם בחינת המחין של חוץ־לארץ, שהם בחינת חובלים בחינת מחלקת, כי עקר יניקתם הוא כשאור הנעם מתמעט. כי בודאי כשהמחין שהם בחינת נעם, בשלמות, אין שיך שום ספק ומחלקת שהם בחינת חובלים כלל, כי יודעין כל הדברים וכל ההלכות על ברין מחמת שהמחין בשלמות. רק כשהמחין מתחילין להתמעט שזהו בחינת אחר חצות היום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו, ד), אז נאחזין ספקות וקשיות ומחלקת שהם בחינת חובלים. וכשאין מתקנים וממתיקין אותם - משם באים כל הקלקולים וכל הפגמים, חס ושלום.

וזהו בחינת חטא העגל על־ידי הערב רב (תנחומא כי תשא כא), שהיה אחר חצות היום דיקא, כמו שכתוב (שמות לב, א): "וירא העם כי בשש משה", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת פט.): "כי בא שש" וכו'. כי הערב רב הם בחינת מחלקת, שיניקתם מבחינת חובלים, מבחינת מחין של חוץ־לארץ הפגומים ביותר, כי הם היו ממצרים, שהיא תכלית הזהמא של חוץ־לארץ, והם היו צריכין להתתקן על־ידי נעימת המחין שנמשכו בשעת מתן תורה, שנמשכו מנעם העליון. כמו שכתוב (משלי ג, יז): "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום". אבל על־ידי שהיו פגומים ביותר מאד, על־כן לא די שלא נתתקנו, אף גם פגמו את הנעימים עד שהטעו גם את ישראל והחטיאום חטאה גדולה בעגל.

וכל זה היה אחר חצות היום דיקא, כי 'בא שש' כנ"ל. כי אז עקר התחלת יניקת החובלים, מחמת שאור יום שנמשך מבחינת נעם מתחיל להתמעט ולהתעלם, כנ"ל.

ועל־כן תקן יצחק תפלת המנחה שזמנה אחר חצות היום, כדי להמתיק בחינת החובלים, לבטל מהם אחיזת הרע, כדי שלא יקלקלו את הנעימים, אדרבא! הנעימים יתקנו אותם וכנ"ל. ועל־כן יצחק דיקא תקן תפלת המנחה, כי יצחק הוא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדשת ישראל, שזה עקר הגדלת כבודו יתברך.

כי עקר הגדלת כבודו הוא על־ידי ההולדה, דהינו על־ידי הולדה דקדשה של בני ישראל, שכל מה שנולדין ונתרבין יותר בני ישראל - הם מגדלין כבודו יתברך. ויצחק הוא הולדה הראשונה שנולד בקדשת ישראל, כי אברהם היה הראשון שהתחיל להמשיך קדשת ישראל בעולם, אבל הוא בעצמו עדין לא נולד בקדשת ישראל, רק יצחק הוא הראשון בזה. ועל־כן אז עקר התעוררות החובלים לבוא ולנפל בנעימים, כמבאר בהתורה הנ"ל, שכשנמשך הולדה דקדשה, שאז התגלות כבודו יתברך, אז באים החובלים לפל בנעימים וכו', עין שם. ובפרט עתה שהיתה הולדה הראשונה דקדשה, שעל זה היו מצפים כל המחין הפגומים בחינת חובלים שהיו מימות עולם, מתי תהיה הולדה כזאת שיוכלו להתתקן [כי פגם החובלים התחיל מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, כמבאר אצלנו מזה בהלכות כבוד אב ואם עין שם בהלכה ב']. על־כן היה יצחק תקף הדין, מחמת שבו רצו להתאחז החובלים להתתקן, שהם בחינת דינים. על־כן תקן יצחק דיקא תפלת המנחה, שהיא אחר חצות היום, שאז מתחיל יניקת החובלים כנ"ל. כי הוא היה צריך ביותר לתקן החובלים מחמת שהוא היה הולדה הראשונה, שאז באים החובלים, להתתקן. וצריך לזהר מאד להמתיקם ולתקנם שלא יפגמו את הנעימים יותר, חס ושלום, כנ"ל: