# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/3/

ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל (ברכות ו:), שיהא אדם זהיר מאד בתפלת המנחה, מחמת שאז צריכים לתקן החובלים, שזהו עקר תקון התפלה. כי עקר פגם התפלה הוא מהחובלים הנ"ל, שהם מבלבלין המחשבה בתפלה, מחמת שבכל תפלה נמשכין מחין מהשפעת הנעם העליון, שמהם נתהוים נשמות, שהם בחינת הולדה, שעל־ידי־זה נתגדל כבודו כנ"ל. ועל־כן תכף כשאדם עומד להתפלל ולעסק בתקון זה, באים מיד החובלים להתתקן, ומגדל הפגמים הנאחזים בהם בפרט עתה בדורות הללו, על־ידי־זה פוגמים את הנעימים ומבלבלים המחשבה מאד מאד. על־כן צריכים להתגבר כנגדם מאד מאד, וביותר צריכים לזהר בתפלת המנחה, שאז 'תקפא דדינא שלטא', כמו שאיתא בזהר הקדוש (יתרו פח:). הינו כי אז עקר יניקת החובלים, ועקר תפלת המנחה הוא בשביל להמתיקם כנ"ל. על־כן צריכים לזהר בתפלת המנחה מאד מאד - להתפלל בכונה עצומה, כדי שיוכל להתגבר על פגם החובלים שנאחזים אז ביותר, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה' וכו'. כי אליהו היה צריך לבטל אז את העבודה־זרה שנמשך מפגם החובלים, שהם בחינת מחלקת, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל, שעל־ידי המחלקת באים לעבודה־זרה (כמו שכתוב בסימן רנא לקוטי חלק א ובכמה מקומות). וזהו "עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים" (מלכים־א יח, כא), זהו בחינת החובלים שהוא בחינת מחלקת וספקות, בחינת "פסחים על שתי הסעפים", ועל־כן הכנעתם היתה במנחה דיקא, כי עקר הכנעת החובלים במנחה שנתתקנה בשביל זה, כנ"ל.

וזהו (מלכים־א יח, לט): וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים; ויפלו על פניהם - זה בחינת "חבלים נפלו לי בנעימים", כי הנעימים הם בחינת פנים, בחינת 'שבע שמחות את פניך נעמות' וכו'. וזהו ויפלו על פניהם - שהעם שנאחזו בהם החובלים, שעל־ידי־זה באו לעבודה־זרה, עתה נפלו על פניהם, דהינו על הנעימים שהם פניהם האמתיים. כי עקר אור הפנים האמתי של ישראל הם המחין הקדושים, שהם בחינת נעם כנ"ל, הינו בחינת חובלים הנופלים בנעימים כנ"ל, ואז נתתקנו באמת. וזהו ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים - שתי פעמים. כי עקר יניקת החובלים הוא מבחינת דינים, שהוא בחינת אלהים כידוע, והנעימים הם בחינת ה' בחינת רחמים. ואז אמרו 'ה' הוא האלהים' שכלו חד. כי הדין נכלל ברחמים, שעל־ידי־זה החובלים הנאחזים בהדין נכללין בנעימים ששרשם רחמים.

ועל־כן כפלו ואמרו שתי פעמים לחזק הענין, להורות, שתקון זה יהיה נשאר קים לנצח. כי לפעמים, כשהחובלים בחינת דינים נופלים בנעימים - הם מתגברים אחר־כך ופוגמים את הנעימים יותר. אבל עתה בכח אליהו שתקן אז תקון גדול מאד, על־ידי־זה יהיה נשאר קים התקון לנצח שהחובלים יתהפכו לנעימים. וזה בחינת שתי פעמים 'ה' הוא האלהים', כנגד מחין של הנעימים ומחין של החובלים, שבשניהם נשיג כי 'ה' הוא האלהים'. כי החובלים לא יפגמו את הנעימים, רק גם הם מתהפכין לנעימים, ומודים כי 'ה' הוא האלהים':