# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/4/

ועל־כן נקראת 'תפלת המנחה', אף־על־פי שגם בבקר הקריבו מנחה, כמו שהקשו התוספות (פסחים קז. דבור המתחיל 'סמוך למנחה') כמובא במגן אברהם (ארח חיים סימן רלב), כי עכשו עוסקין להמתיק ולתקן החובלים כנ"ל, אשר עקר זה התקון נמשך על־ידי צדקה, כנ"ל.

ועל־כן נקראת התפלה הזאת בשם 'מנחה', בחינת צדקה, בחינת (מלאכי ג, ג): "והיו לה' מגישי מנחה בצדקה". כי עקר התקון שתהיה הצדקה בבחינת קרבן מנחה, שהוא קרבן עני שמקריב הקרבן בכל נפשו, כמו שפרש רש"י על פסוק (ויקרא ב, א): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה", שפרש רש"י שם, שבכל הקרבנות לא נאמר 'נפש', כי אם במנחה וכו'. כי 'מי דרכו להקריב מנחה? עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו'. כי באמת מה שלפעמים מתגבר, חס ושלום, קלקול החובלים כל כך, עד שפוגמים גם את הנעימים, כשנופלים בהם להתתקן על־ידי כלי של הצדקה, כמו שכתוב לעיל, כל זה נתהוה על־ידי שגם הכלי של הצדקה אינו בשלמות, שעל־ידי־זה אין מקבלין אור הנעם בשלמות, שעל־ידי־זה קשה לתקן את החובלים, עד שלפעמים יכולים, חס ושלום, החובלים לפגם גם את הנעימים כנ"ל.

וכל זה מחמת שאין מקימין מצות הצדקה כראוי, כי מעלת מצות צדקה היא בלי שעור. וכל התורה וכל תקון כל העולמות תלוי בזה, כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על־ידי הצדקה שעל ידה נמשך נעם העליון וכו' כנ"ל. ועל־כן 'שקולה מצות צדקה ככל התורה כלה' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ט.). אבל צריכין להרבות בצדקה מאד, ולבקש מאד מהשם יתברך, שיזכה לקים מצות הצדקה כראוי, שיתן בלב שלם למען שמו יתברך באמת, ושיזמין לו השם יתברך עניים הגונים לזכות בהם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:): 'שמא תאמר כל הבא לקפץ ולתן צדקה קופץ, תלמוד לומר (תהלים לו, ח): "מה יקר חסדך אלהים"' וכו'.

כי עקר תקון הצדקה, שיתגדל כבודו יתברך על־ידי־זה, שזה תקון וקיום כל הבריאה. על־כן צריך לכון בצדקה בשביל כבוד השם יתברך, לא בשביל כבוד עצמו חס ושלום. על־כן צריכין להשתדל לתן צדקה לעניים הגונים באמת העוסקים לגדל כבודו יתברך, לא שיתן צדקה רק בשביל כבוד עצמו, כמצוי בכמה אנשים בעוונותינו הרבים שאין נותנים כי אם למי שיש לו ממשלה וכבוד גדול - הם מכרחין לתן לו כדי שלא יהיה להם פחיתת כבוד כשלא יתנו לאיש כזה. ועל עניים הגונים העוסקים בתורה בפשיטות באמת - אינם משגיחים כלל ומעלימין עיניהם מהם. נמצא, שהצדקה שנותנין היא בשביל כבוד עצמם, ואף־על־פי שבודאי שגם בזאת הצדקה יש נקדות טובות, אבל קשה לתקן החובלים על־ידי צדקה כזאת, מאחר שהצדקה בעצמה אינה בשלמות בשביל כבוד השם יתברך לבד, שעל־ידי־זה עקר התקון כנ"ל.

ועל־כן עקר תקון הצדקה שתהיה בבחינת מנחה, שהיא קרבן עני, שכונתו בקרבנו רק לשמים לבד, מחמת שנתינתו מעטת. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.): 'נאמר בקרבן בהמה "ריח ניחוח" ונאמר וכו' ונאמר במנחה "ריח ניחוח", ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים'. כי העני מכון בודאי בנתינתו לשמים לבד, מאחר שנתינתו מעטת ואין מגיע לו כבוד על־ידי נתינתו. כמו כן העשיר, אף־על־פי שנותן הרבה - חלילה לו להתגאות בנתינת הצדקה ולהתכון לכבודו, רק שכל מה שיתן צדקה, אף־על־פי שיתן לצדקה הון הרבה, יהיה בעיניו כעני. כי באמת נגדו יתברך הכל עניים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כז, ב) "מי הקדימני ואשלם" (איוב מא, ג). כי הכל ממנו יתברך, כמו שכתוב (דברי הימים־א כט, יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". ועל־כן דוד המלך עליו השלום בעת שנתן הון רב לנדבת הבית־המקדש, אמר: "והנה בעניי הכינותי לבית ה' כסף וזהב" וכו' (שם כב, יד). כי החזיק כל נתינתו לעניות. וכן דרכו תמיד לקרות את עצמו עני, כמו שכתוב (תהלים מ, יח): "ואני עני ואביון" וכו', וכן כמה פעמים. וצדקה כזאת יקרה מאד, כי מחזיק את עצמו לעני, ואין מתכון בשביל כבוד עצמו כלל, רק בשביל כבוד השם יתברך לבד. וזה בחינת מנחה שהיא קרבן עני שכונתו לשמים.

וזהו בחינת שלמות הצדקה, בחינת (מלאכי ג, ג): "מגישי מנחה בצדקה", שעל־ידי־זה מקבלין בשלמות אור הנעם עד שיכולים לתקן גם את החובלים, וכנ"ל. ומחמת שזה התקון צריכין ביותר בעת תפלת המנחה, כי אז עקר התחלת תקון החובלים, על־כן נקראת תפלה זאת בשם 'מנחה', וכנ"ל.

וזהו בחינת (תהלים לו, ח): מה יקר חסדך - שמזה הפסוק למדו רבותינו ז"ל (סכה מט:), שלא כל הבא לקפץ קופץ, כנ"ל. וזהו מה יקר חסדך אלהים - שיקר מאד החסד והצדקה לזכות לתן הצדקה כראוי לעניים הגונים בשביל כבודו יתברך לבד. וזהו ובני אדם בצל כנפיך יחסיון - שיזכה לתן לבני אדם החוסים בו בצל כנפיו יתברך, דהינו עניים הגונים באמת. ואז כשזוכה לזה - על־ידי־זה נעשה כלי בשלמות לקבל אור נעם העליון, שהוא בחינת עדן העליון אשר (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה" וכו'. וזהו ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם - כי על־ידי צדקה בשלמות זוכין ל נחל עדניך וכו'. שהיא בחינת נעם העליון, וכנ"ל: