# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/5/

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב. כי יעקב הוא שלמות האבות, והוא עקר התקון של חטא אדם הראשון שפגם בבחינת החובלים הנ"ל כנ"ל. כי אברהם התחיל להמשיך בחינת הנעם על־ידי רבוי החסד שעשה, כי היה נדיב לב הראשון, ועל־כן תקן שחרית כנ"ל. ויצחק עסק להמתיק בחינת החובלים, כדי שלא יפגמו את הנעימים, שזהו בחינת תפלת המנחה כנ"ל. ויעקב הוא עקר התקון, ועל־כן תקן ערבית, שהוא תקון נפלא - שהתקין להתפלל גם בלילה בעת התגברות החשך, שאז עקר שליטת החובלים הפגומים לגמרי, כי "בו תרמש כל חיתו יער" (תהלים קד, כ), שהם בחינת חובלים ומזיקים דמחבלי עלמא. כי כל המזיקים נקראים 'מחבלים', וכחם על־ידי פגם העברות שנקראים בלשון חבלה, כמו שכתוב (נחמיה א, ז): "חבל חבלנו לך". והעקר על־ידי פגם הברית, שהוא עקר פגם הנעימים, כמובן בהתורה הנ"ל. ועל־כן נקרא בשם חבלה, כמו שכתוב (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו" וכו', ותרגומו 'ארי חבילו אורחיהון' וכו' [כי הם קלקלו את דרכיהם]. ועקר שליטתם בלילה, ששם עקר אחיזת פגם הברית, בחינת מקרה לילה, רחמנא לצלן. וכמו שכתוב (תהלים יז, ג): "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא", וכמו שפרש רש"י שם.

ועל־כן בלילה אין זמן תפלה מן הדין, מאחר שאז מסתלקין המחין שהם בחינת נעם לגמרי, שזהו בחינת מה שאיתא בזהר (ויקהל קצה:): 'כד לילה פריש גדפהא על עלמא כל תרעי דגן־עדן סתימין' וכו' (כאשר הלילה פורש את כנפיו על העולם, ננעלים כל שערי גן עדן). כי בגן־עדן עקר המשכת הנעם שהוא בחינת עדן - עין לא ראתה כנ"ל. ובלילה תרעי דגן־עדן סתימין, כי אז מסתלקין המחין בחינת נעם לגמרי, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ז). ועל־כן לא היה ראוי לתקן תפלה בלילה. אבל יעקב בגדל כחו - תקן להתפלל גם בלילה, שהוא בחינת תפלת ערבית שתקן. כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב". ועל־ידי אמת, עקר תקון של כל החובלים שבעולם, שהם בחינת מחלקת. כי יצחק התחיל לתקן החובלים, ועל־כן תקן תפלת המנחה שהיא ביום, רק שמתחיל לערב, שאז התחלת אחיזת החובלים, כנ"ל. אבל יעקב תקן תפלת ערבית, שנוכל להתפלל אפלו בחשכת לילה, בעת שמתגברין ביותר, חס ושלום, וזה זכה לתקן מחמת שהוא היה בבחינת אמת כנ"ל. ועל־ידי אמת נתבטלין כל החובלים שבעולם. כי עקר יניקת החובלים הוא ממחלקת כנ"ל, ובתחלה מתחיל המחלקת בקדשה, ואחר־כך נשתלשל ממנו אחיזה למטה עד שנעשה מחלקת גמור, עד שנתהוה אחיזת הקלפות לגמרי, שמשם כל החטאים שנקראים 'חובלים' כנ"ל. אבל על־ידי אמת נתבטל כל מיני מחלקת.

כי מי שכונתו אל האמת לאמתו - לא יזיק לו שום מחלקת, מאחר שהוא חפץ רק בהאמת, כי עקר יניקתם - ממחלקת שבקדשה, שהחכמים חולקים בהלכה זה אוסר וזה מתיר, ואלו החכמים, שניהם מתכונים אל האמת, רק שזה נראה לדעתו כך וזה להפך. ומי שחפץ באמת - אינו מזיק לו זה המחלקת כלל, כי מאמין שבאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יג:). וכבר למדונו רבותינו ז"ל איך להתנהג בענין מחלקת כזה, כגון 'ספק דאוריתא לחמרא ודרבנן לקלא' וכו' (ביצה ג:), ו'יחיד ורבים הלכה כרבים' וכו' (ברכות ט.).

וכן בענין המחלקת שבין הצדיקים והכשרים, כשחפץ רק באמת - אינו מזיק לו כלל, כי החפץ באמת מוסרין לו מלאך של אמת ויזכה לידע האמת. מכל שכן כשהחולקים הם אנשים גסים או אנשים קלים ורשעים, בודאי יוכל להבין היכן האמת, כי אמת הוא אור השם־יתברך בעצמו, ומי שחפץ באמת לאמתו מאיר לו השם־יתברך בעצמו לצאת מתוך החשך ואפלה (כמו שכתוב בהתורה "צהר תעשה לתבה" וכו'. עין שם בסימן ט).

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב, שהוא בחינת אמת, שעל־ידי־זה תקן שנוכל להתפלל גם בעת חשכת לילה, גם בעת שליטת החובלים ביותר. כי האמת מאיר בתוך תקף החשך ואפלה, כי אמת הוא אור השם־יתברך בעצמו, שעל זה נאמר (מיכה ז, ח): "כי אשב בחשך ה' אור לי". וכמו שכתוב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר" וכו'. וכתיב (שם יח, כט): "כי אתה תאיר נרי ה' אלהי יגיה חשכי". וכתיב (שם כג, ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי". ועל־כן יעקב שהוא בחינת אמת, שתקן תפלת ערבית להתפלל גם בתוך תקף החשך, על־ידי גדל האמת שהמשיך בעולם, על־כן הוא עקר התקון של החובלים. כי הוא אינו מתירא שלא יתגברו פגם החובלים הפגומים ביותר ויקלקלו גם את הנעימים, חס ושלום, כנ"ל. כי כל מיני חובלים שהם כל מיני מחלקת וקשיות וספקות המחשיכים את העולם, נתבטלים כנגד נקדת האמת לאמתו, שהוא בחינת יעקב, כי האמת עד לעצמו.

וכל זה מחמת שיעקב זכה לתקון הברית בשלמות, כמו שכתוב (בראשית מט, ג): "ראשית אוני" כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות עו.), ולא פגם בהמשכת הנעימים להנאת עצמו כלל וכלל. על־כן היתה מטתו שלמה (ויקרא רבה לו, ה), ולא יצא ממנו שום פסול, כמו שיצא מאברהם ויצחק - ישמעאל ועשו, שהם עקר החובלים שהחריבו את הבית־המקדש והגלו את ישראל מארצם ששם הנעם. וכל זה מחמת שפגמו החובלים את הנעימים בעת שנפלו לתוכם כנ"ל. ועל־כן אף־על־פי שהאבות הקדושים אברהם ויצחק טרחו מאד והמשיכו את הנעם בתקון גדול, ותקנו גם את החובלים, והמשיכו הולדות קדושות, שהם יצחק שנולד מאברהם, ויעקב מיצחק, אך אף־על־פי־כן נתעוררו חובלים פגומים מאד מאד שלא היה אפשר לתקנם אז, ועל־ידי־זה יצאו מהולדות שלהם עשו וישמעאל. אבל יעקב היתה מטתו שלמה והמשיך ההולדה שלו רק על־ידי קדשת הנעם לבד. וכל החובלים שרצו להתאחז בו כלם נתתקנו, כי בגדל כחו תקן כלם על־ידי גדל האמת שהיה בו. ועל־כן זכה לקדשת ארץ־ישראל בלי גבול ומצר, כמו שכתוב (בראשית כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה" וכו', שהיא נחלה בלי מצרים, כי אין שום מצר נגדו. כי יעקב בחינת אמת ממשיך בחינת קדשת ארץ־ישראל שהוא השפעת הנעם, הוא ממשיכו בלי גבול לתקן כל החובלים שבעולם, כנ"ל.

ועל־כן אברהם קרא את מקום הבית־המקדש 'הר', ויצחק קראו 'שדה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים פח.). כי הר ושדה הוא מקום שליטת החובלים, שהם בחינת חיות רעות ומזיקי עלמא, שמקומם בהר ושדה, ועל־כן שני הבנינים שהיו כנגדם נחרבו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם). אבל יעקב קראו 'בית' - ששם אין שום אחיזה להחובלים, כי הוא זכה להמשיך בחינת הנעם בשלמות עד שמתקן כל החובלים כנ"ל. כי עקר השפעת הנעם הוא בבית־המקדש, שהוא קדשה העליונה של ארץ־ישראל, ששם ברור ההלכה, בחינת שמנעימים זה את זה בהלכה. כי שם ישבו סנהדרי גדולה לברר כל ההלכות, כמו שכתוב (דברים יז, ח): "וקמת ועלית אל המקום" וכו'. וזה בחינת (תהלים כז, ד): "אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' לחזות בנעם ה'" וכו'. 'בבית ה'' דיקא, כי עקר השפעת הנעם הוא בבית ה' שהוא הבית־המקדש. והעקר בבית שיבנה על־ידי יעקב, במהרה בימינו, שאז נזכה להשפעת הנעם בלי קלקול אחר־כך, כי החובלים לא יקלקלו עוד. כי על־ידי בחינת יעקב, בחינת אמת, יתתקן הכל כנ"ל. כי יעקב הוא בחינת "הבריח התיכן" וכו' "המבריח מן הקצה אל הקצה" (שמות לו, לג). הינו מקצה העליון מתחלת השפעת הנעם העליון שאינו פגום כלל שם. ועל־ידי־זה הוא יכול להמשיכו עד תכלית קצה התחתון - לתקן כל החובלים הפגומים ביותר, וכנ"ל: