# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/66/8/

וזהו בחינת יום כפור. שאז עקר גמר שלמות התקון של כל החטאים שנמשכין על־ידי החובלים, כי אז הוא סליחת עוונות, כי ביום הכפורים עולין עד הבינה, כידוע (זהר אחרי סט:), ובינה היא בחינת נעם העליון, כמובא בכתבים (עץ־חיים שער מ, דרוש טו). כי 'נעם' בגימטריא קס"א וכו' עין שם. וזה בחינת התענית הקדוש של יום הכפורים - שצריכין להתענות בו בחמשה ענויים, ובערב יום כפור צריכין לאכל (ארח חיים סימן תרד סעיף א). כי עקר הבריאה היתה בשביל כבודו יתברך, כנ"ל, ועקר הכבוד הוא על־ידי האדם דיקא, שבשבילו נברא הכל כנ"ל. ועל־כן עקר הכבוד נמשך על־ידי הולדה שנמשך מנעם העליון, כי רק בשביל זה ברא השם־יתברך את העולם. כי רצה שיעלה כבודו מבני אדם התחתונים שיש להם בחירה, כמו שאומרים (פיוט ליום כפור): 'ואבית תהלה מגושי עפר' וכו'. כמו שכתב אדמו"ר ז"ל כמה פעמים (סימן ז' תנינא ועוד). ועל־כן עקר כבודו - כשנמשך הולדה על־ידי השפעת הנעם, וכנ"ל.

וזה כלל, שכל התענוגים והאהבות של זה העולם, כלם נמשכין ונשתלשלין מנעימת העליון, בבחינת (שיר השירים ז, ז): "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". וזה כל עבודת הצדיקים שאין מקבלין לעצמן כלל ממתיקות ונעימות של זה העולם, רק הם משברין כל התאוות, ומעלין כל הנעימות לשרשו העליון לנעם העליון. וזה עקר כבודו יתברך, כשהבן אדם שבזה העולם משבר את כל תאוותיו, ומעלה הכל לנעם העליון. ועל־כן התלמיד חכם אסור להתענות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית יא:): 'האי בר בי רב דיתיב בתעניתא' וכו' (אותו תלמיד חכם שיושב בתענית, שיאכל הכלב את סעדתו). כי השם־יתברך רוצה בקיום העולם, ובהכרח להמשיך נעם העליון לתוך כל האהבות שבזה העולם, שהם אכילה ושתיה וכו', שהם קיום העולם, ולעמד בנסיון זה שלא יהיה כרוך אחר המתיקות המר של זה העולם, רק לקדש עצמו על־פי התורה ולהעלות הנעימות לשרשו העליון לנעם העליון, שעל־ידי־זה עקר כבודו, כנ"ל.

אבל יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו לא אכילה ושתיה וכו' (ברכות יז.). כי יום הכפורים הוא תרין, 'אמא וברתא סלקין כחדא', כמובא בזהר הקדוש (אמור קב.) ובכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים יום הכפורים פרק ד). כי אמא וברתא, זה בחינת נעם העליון, והכבוד. כי נעם העליון זה בחינת בינה, בחינת (משלי ב, ג): "אם לבינה תקרא". והכבוד הוא בחינת מלכות שהיא ברתא, כמו שכתוב (תהלים מה, יד): "כל כבודה בת מלך" וכו'. והם בחינת נעמי ורות, נעמי זה בחינת נעם העליון, ורות היא בחינת כבוד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:): 'למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שרוה להקדוש־ברוך־הוא בשירות ותשבחות', ודוד הוא בחינת כבוד, בחינת (תהלים כד, ז): "מלך הכבוד", ובגלותא נאמר בהון (רות א, יט): 'ותלכנה שתיהן', כידוע (זהר פנחס רטז.), וביום הכפורים סלקין כחדא (ובגלות נאמר בהן - במדות הבינה והמלכות וכו', וביום הכפורים שתיהן עולות כאחת). הינו כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא, שאז אין צריכין שיעלה הכבוד לשרשו על־ידי שיתלבש הנעם באהבות של זה העולם וכו' כנ"ל, כי זה הוא רק בזה העולם. אבל לעתיד לבוא יתקים (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד ה'" וכו', ואז נוכל להעלות הכבוד על־ידי השפעת הנעם בעצמו, בלי שיתלבש באהבות של זה העולם.

וזה בחינת יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה וכו', כי הוא בחינת עולם הבא, כי אז 'ברתא סלקא עד אמה' (אז הבת [המלכות] עולה עד האמא [הבינה], שהכבוד עולה עד הנעם בלי התלבשות באהבות של זה העולם. ואז נתתקן הכל ולית רשו לשטן לאסטוני (ואין רשות לשטן להסטין), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כ.). כי אז נתבטל יניקת כל החובלים, כי יניקתם רק מפגם הכבוד, שנפגם על־ידי שפוגמין בהנעימות שמתלבש בזה העולם. וכל אחד כפי מה שפוגם בזה - כן פוגם בכבודו יתברך, ומשם יניקת החובלים. אבל ביום הכפורים שאין הנעם מתלבש באהבות של זה העולם כלל, על־כן אין להחובלים שום יניקה אז. ועל־כן אז הוא סליחת העוונות שבאים מהחובלים, כי אז נתבטלים החובלים כנ"ל.

אבל אי אפשר לקבל הארה זאת של יום הכפורים כי אם על־ידי שאוכלין ערב יום כפור, כי אי אפשר לזכות לעולם הבא, כי אם על־ידי שמתקנים עצמן בעולם הזה, שבשביל זה בא האדם לעולם הזה, שבו מלבש הנעימות בתאוות עולם הזה. ועל־ידי־זה דיקא צריכין לגדל כבודו יתברך כנ"ל, ואז נזכה לעולם הבא, שעל־ידי־זה יתגלה כבודו יתברך בלי שום התלבשות כלל, כנ"ל.

וזה בחינת ערב יום כפור ויום כפור, כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא - שעולה הכבוד עם הנעם בלי התלבשות באכילה ושתיה וכו'. אבל אי אפשר לזכות לזה כי אם על־ידי מצות אכילה בערב יום הכפורים, כי על־ידי אכילה דקדשה - עולה כבודו יתברך, בחינת "שלחן מלכים", מלך הכבוד (כמו שכתוב בהתורה "ויבן" בסימן סז בלקוטי חלק א' עין שם). ואז זוכין ביום הקדוש יום הכפורים לגדל כבודו על־ידי החמשה קולות, חמש תפלות, הנמשכין מנעם העליון בלי התלבשות כלל, שזהו בחינת יום כפורים - 'תרין, אמא וברתא סלקין כחדא', וכנ"ל. והבן היטב. כי הדברים עדין צריכין באור רחב ואין הזמן מסכים עתה לבאר כראוי, ומחשש השכחה שלא נשכח לגמרי, חס ושלום, הכרחתי לרשם הדברים לעת עתה כמות שהן, עד יערה עלינו רוח ממרום: