# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/11/

וזה בחינת המשכן שהקים משה במדבר. כי עקר התקון הוא בבית־המקדש, ששם עקר המקום הקדוש המסגל לזה - לגלות מלכותו לכל באי עולם, ובשביל זה נתאוה משה כל כך לבוא לארץ־ישראל וכו', כידוע. ואם לא היו מקלקלים בחטא העגל ומרגלים - היו מוכנים לכנס לארץ־ישראל ולבנות הבית־המקדש תכף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י במדבר יד, לג), אבל מחמת רבוי קלקולם נתעכבו. אבל השם־יתברך חמל עליהם וצוה להם לבנות המשכן במדבר, שנבנה בקדשה כזאת - שיוכלו להמשיך קדשת הבית־המקדש גם במדבר, להכניע שם בחינת (דברים ח, טו): "נחש שרף ועקרב וצמאון" וכו'.

ועקר קדשת המשכן שהיא בחינת הבית־המקדש, הוא שעל־ידי בנין המשכן וכליו נמשך תקון כזה, שכל מי שיש לו חלק בבנין המשכן, על־ידי נדבת לבו הטוב שמסיע בבנינו בגופו ובממונו וברצונו ותשוקתו הטוב, על־ידי־זה כל דבר מצוה וקדשה וכל נקדה ונקדה טובה שהוא חוטף מתוך כל הבלבולים והמניעות, מתוך תקף תבערת האש שבזה העולם וכו' - הכל יכול להכניס לתוך מקום הקדוש הזה, שהוא המשכן, שהוא בחינת הבית־המקדש שהוא בחינת האהל מועד, שלשם מתאספין כל ישראל, ולשם מתכנסין כל נקדות טובות של כל קדשות ישראל שחוטף כל אחד בכל יום ובכל עת, עד שעל־ידי־זה יש כח לכל אחד לשאר על עמדו בקדשת ישראל ולהתחזק בכל פעם לשוב ממחשבות רעות וכו', ולצמצם ההתלהבות, שכל זה היא בחינת תקון התשובה כנ"ל.

ואז אפלו אם נעשה עמו כמו שנעשה שמתגברין עליו בכל פעם כמו שמתגברין, אף־על־פי־כן מה שחטף טוב מקדם, כבר הוא נכנס ונגנז במקום קדוש ונורא מאד בהמשכן ובית־המקדש, ונצטרף ונכלל זה הטוב עם כל הנקדות של כל ישראל שמתכנסין לשם, שעל־ידי־זה אין כח לשום סטרא אחרא לקלקל את התקון הזה שכבר נעשה על־ידי נקדותיו הטובים, שנכללו בתוך קדשת כלל ישראל בתוך המשכן שהוא אוצר בית ה', ששם אין שולטין ידי זרים. והכל עולה לה' למקום שעולה, עד שבכח זה יכול להתחיל בכל פעם כל ימי חייו עד שישוב אל ה', בבחינת (תהלים צ, א): "ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור" וכו', שהוא בחינת המשכן ובית־המקדש, על־ידי־זה "תשב אנוש עד דכא" – 'עד דכדוכה של נפש' (קהלת רבה ז, טז), שכל אחד יכול לשוב להשם־יתברך אפלו בדכדוכה של נפש, בגשמיות ורוחניות: