# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/18/

ועל־כן 'חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין' וכו' (ברכות ה, א), כי בתחלה היו מדבקין עצמן לאור האין סוף בדבקות נפלא, שזהו בחינת השעה שהיו שוהין בשתיקה קדם התפלה. ואחר־כך כשראו שיכולין לעלות, חס ושלום, חוץ מהמדה צמצמו האור אין סוף שבלבם ועסקו בתפלה בדבורים, שזה עקר תקון הצמצום וכו', שעל־ידי־זה דיקא 'מי עם זאת עולה' בבחינת (תענית ב.): 'עבודה שבלב - זו תפלה', שהיא עקר התגלות מלכותו, כמו שכתוב שם. ועל־כן אחר־כך היו חוזרין ושוהין שעה אחת אחר התפלה, כדי להעלות המלכות בחינת ביתא תתאה עם ביתא עלאה יחד, בבחינת 'מי עם זאת עולה מן המדבר' דיקא, שהיא הדבור של התפלה, כי דיקא אחר התגלות מלכותו אז יש עליה גם לביתא עלאה, כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים לט, ד) "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש", עד שהיה כמעט נשרף מרבוי ההתלהבות וכו', שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא "בקרבתם לפני ה'" וכו' (ויקרא טז, א). והתקון "דברתי בלשוני" בחינת הדבור של התפלה ושירות ותשבחות, וכנ"ל: