# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/19/

וכל זה הוא ענין פורים ומלחמת המן־עמלק, כי כל עבודת הצדיק - לגלות מלכותו לכל באי עולם למגדול ועד קטן מרום כל דרגין עד סוף סוף כל דרגין, להוציא אפלו הנשמות והניצוצות שנפלו למקום שנפלו לבררם ולקבצם ולטהרם ולזככם וכו'. והעקר על־ידי בחינות הנ"ל, על־ידי בנין התורה הנ"ל, שצריכין לצמצם אור ההתלהבות וכו' ולהתגבר מאד להמשיך מחשבות טובות ולסלק המחשבות רעות שהם עקר היצרין וכו', עד שיתגלה מלכותו על־ידי־זה. ואפלו מי שפגם בזה כמו שפגם עד שנפל למחשבות רעות מאד מאד, שהוא מהעשרים וארבעה דברים המעכבין התשובה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספר חסידים סימן יט), אף־על־פי־כן יאיר בו בנפלאותיו, שיתגבר בכל פעם על המחשבות רעות, ולא יפל בדעתו מהמחשבות שעוברין עליו וכו', וידע שכל נקדה והעתקה שנעתק מחשבתו מרע לטוב - הכל יקר מאד בעיניו יתברך, וכלם יתקבצו לעזרתו וכו'.

והמן־עמלק שכלול מכל הקלפות, כמובא (זהר כי תצא רפא:), הוא בהפך מכל זה, וכל כונתו להרע מתחלה ועד סוף. כי יונק מהסיגים של בחינת שבירת כלים, שהם בחינת מלכי אדום, שכלול מכל הסיגים, שזהו בחינת עשרת בני המן, שהם עשר כתרין דמסאבותא, כמובא (תקוני זהר תקון כא, נח.).

כי זה ידוע בעץ חיים מענין מלכי אדום וכו', שעקר השבירה היה מרבוי האור, כמו שהתחיל ספר העץ חיים בזה: כשעלה ברצונו וכו' היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם וכו', וצמצם וכו', ומרבוי האור היתה שבירת כלים, שהם בחינת מלכי אדום שמתו וכו'. וכל עבודתנו לתקן זאת. וזה עקר נפלאות מעלתו של הבעל בחירה וכו', כי אי אפשר לתקן כי אם על־ידי הבעל בחירה שיש לו יצר הרע כזה, שעל־ידי־זה יש בחירה וכו', כי בהכרח שיהיה אתערותא דלתתא. כי כל השבירה היתה על־ידי שלא היתה אתערותא דלתתא, ועקר אתערותא דלתתא היא על־ידי הבעל בחירה דיקא, אבל מזה בעצמו היא כל הבחירה, כי כל כח היצר־הרע הוא מהשבירה שהיתה על־ידי שלא היה אתערותא דלתתא, והבן מאד. ועל־כן בכל עת ורגע שמתעורר הבעל בחירה באיזה נקדה בעלמא לשוב למקורו וכו', נתעורר תכף כנגדו היצר־הרע שהוא מהסיגים ומבלבלו ומונעו בכמה מיני בלבולים שונים, בבחינת (תהלים קז, כו) "יעלו שמים ירדו תהומות", שהם בחינת רבוי אור, שמסיתו להתלהב יותר מדאי בלי צמצום הראוי לו, ומכל שכן וכל שכן כשמסיתו להסתכל במה דלית ליה רשו, בחינת (חגיגה יא:) מה למעלה מה למטה וכו', שזה גם כן בחינת המחקרים וכו'. ובתוך כך מסיתו בגשמיות בהרהורים רעים מגשמים ומזהמים מאד וכו'. ומחמת שהנקדות טובות שבלבו אי אפשר לכבותם, בבחינת (שיר השירים ח, ז) "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" וכו', על־כן מתעורר בלבו בכל פעם הרהורי תשובה, ותכף שרוצה לשוב - מבלבלו בבחינת רבוי אור, וגם בזה יש כמה בחינות וכו'.

וכל זה מעשה המן־עמלק שכלול מכל רע הנ"ל. כי הוא בבחינת (בראשית ו, ה): "וכל יצר מחשבות לבו ר ק ' ר ע ' כ ל ' היו ם '" סופי תבות 'עמלק', בבחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד" - שמתגבר מראשית ועד אחרית, והכל לרעתו כי על־ידי־זה דיקא יהיה נמחה ונאבד לעד, בחינת 'עדי אבד' בחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט וכו' לרע לו". ותכף כשרואה שהאדם רוצה לנתק מחשבתו מרע לטוב כנ"ל, מבלבלו כנ"ל.

וזה בחינת כל מלחמת הצדיק עם עמלק בשביל החלושי כח שבישראל, וזה (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק" וכו', שצריכין לזכר היטב את כל אשר עשה וכו', "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וכו' - שמקרר כל הנחשלים שהם החלושי כח וכו'. ועל־כן אי אפשר לעמד נגדו כי אם בכח הצדיקים הגדולים בחינת משה ויהושע רבי ותלמידים וכו'. כי אי אפשר להכניעו ולבטלו בפעם אחד, כי חנון ורחום הוא וחפץ חסד ורוצה בקיום העולם וכו', ושיתבררו כל הניצוצות בבחינת אתערותא דלתתא דיקא - לעשות עמהם נפלאות, שיעלה מהם שעשועים לפניו יתברך על־ידי בחינת בחירתם דיקא וכו'. והעקר שיכניס בהם בחינת בקיאות המבאר בהתורה "קרא את יהושע" (בסימן ו), בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', ושיצמצמו ההתלהבות וכו', ויהיה יקר בעיניהם כל העתקה ותנועה שמנתקים מחשבתם מרע לטוב וכו', שזה עקר התשובה כנ"ל.

ועל־כן "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז), 'מדורו של משה עד דורו' וכו' (תנחומא תצא יא). כי אי אפשר למחות זכר עמלק בפעם אחד, כי סערה בזרוע של הקדוש־ברוך־הוא וכו' (חגיגה יב:). כי צריכין לחוס גם על הניצוצות הנעלמים בו, בחינת (בראשית כה, כח): "כי ציד בפיו" וכו', שזה בחינת (גטין נז:): 'מבני בניו של המן למדו תורה בבני־ברק', שמשם היה כל כחו. כי בכל מקום שנעלם טוב הרבה - מתגבר הקלפה הרבה וכו', ועמלק והמן רצו לעקר עצמן לגמרי, אשר לא יזכר שם ישראל עוד, וביותר התגבר הרשע המן להשמיד להרג ולאבד וכו'. אבל השם־יתברך "מפר מחשבות ערומים" (איוב ה, יב), כי "לא דבר ה' למחות [את] שם ישראל" (מלכים־ב יד, כז), ואפלו הנשמות ששרשם מקדשת ישראל הכבושים אצלו - לא ימחה אותם בשום אפן. על־כן אינו מוחה זכרו בפעם אחד רק 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור', שעל־ידי־זה יש בחירה לכל אחד, ועל־ידי־זה דיקא יתבררו ויצאו הנשמות הכבושים אצלו כנ"ל, ואז ימחה שמו וזכרו לגמרי מתחת השמים וכו', כי אז יהיה "בלע המות לנצח" וכו' (ישעיה כה, ח). ועל־כן 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור' דיקא, כי עקר הברור על־ידי הדורות שנולדים: