# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/2/

וכל זה היא בחינת תפלת המנחה. שאז מתעורר בחינת תחלת הצמצום, שמשם כל הדינים, וצריכין להמתיקו על־ידי תפלה בכונה שהיא בחינת תשובה כנ"ל. כי זה הענין של התלהבות האור והצמצום וכו', זה נעשה אצל האדם בכל יום ויום כפי תקון הבריאה של אותו היום שהוא צריך להמשיך. כי כמו שבתחלת הבריאה נעשה זה אצל השם־יתברך בעצמו, שבתחלה היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאה וכו' וצמצם האור לצדדין וכו', שעל־ידי־זה היתה כל הבריאה על־ידי החכמה וכו' וכו', כמו שכתוב שם בתחלת התורה הנ"ל, כמו כן נעשה זאת אצל האדם שהוא חלק אלוה ממעל (איוב ג, ד), שהכל נברא בשבילו, שהוא יעסק בתקון וקיום העולם כל ימי חייו.

ובכל יום ויום כפי הבריאה שהיתה באותו היום, כמו כן הוא צריך להמשיך על־ידי עבודתו תקון וקיום אותה הבריאה מחדש על־ידי כל הנ"ל, כגון ביום ראשון כלליות בריאת שמים וארץ וכו', וביום שני בחינת יהי רקיע בתוך המים וכו', שזה בחינת מה שהיו אנשי המעמד עוסקין בפרשת בראשית בכל יום ויום (מגלה ל:), כמובן למשכיל.

ועקר תקון הבריאה בכל יום על־ידי האדם, הוא על־ידי כל הבחינות הנ"ל - שבכל יום ויום מתעורר לבו בהתלהבות חדש עד אין סוף וכו', וצריך לצמצם וכו'. והעקר להתגבר להמשיך מחשבות טובות בכל יום איך לעבד את ה' יתברך ולברח ממחשבות רעות וכו', עד שיעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה, שעל־ידי־זה יקבל עליו על מלכות שמים שלמה, ויגלה מלכותו בעולם שזה העקר.

ועל כל זה תקנו לנו אבותינו סדר התפלות. כי תפלת ערבית הוא בחינת צמצום האור שהוא בחינת חשך, בחינת (תהלים יח, יב): "ישת חשך סתרו" וכו'. ותפלת שחרית הוא בחינת התגלות והמשכת האור על־ידי תקון הצמצום. ואז ביום נמשכין כל המחין וכו', שהם בחינת תקון הבריאה שבאותו היום [וכמבאר בכונות (פרי עץ חיים תפלה פרק ז)], אבל אחר התפלה מסתלקין המחין, ולא נשאר רק רשימו וכו' (כמבאר בכונות), ואחר חצות היום שמתחיל היום לערב - אז מתעורר תחלת הצמצום, בשביל להמשיך האור בשביל תקון הבריאה של יום שלאחריו. ועל־כן אז דינא תקיפא שלטא, כי כל הדינים נמשכין מתחלת הצמצום.

ועל זה תקנו רבותינו ז"ל אז תפלת המנחה והזהירו עליו ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה' וכו'. כי אז צריכין התגברות גדול מאד ביותר - לבטל המחשבות רעות שנמשכין מתקף הדינים ולהמשיך מחשבות טובות, שכל זה הוא בחינת תשובה, כי עקר התשובה של כל אדם הוא - שישוב בכל פעם מהמחשבות רעות שנלכד בהם למחשבות קדושות. כי המחשבה ביד האדם בכל עת ורגע, ושם עקר הנסיון והבחירה. וזה עקר התשובה - לשוב במחשבתו ממקום שהוא שם למחשבות קדושות כאשר שמעתי מפיו הקדוש (סימן נ תנינא). ואפלו אם נתעה במחשבתו כמו שנתעה, אף־על־פי־כן צריך שיאמין שבכל מה שמנתק עצמו במחשבתו מרע לטוב - הוא יקר בעיני ה', "כי הוא ידע יצרנו" וכו' (תהלים קג, יד). ועקר היצר־הרע הם המחשבות, כנ"ל.

וזה בחינת תפלת המנחה שהיא קרבן עני בחינת "תפלה לעני" וכו' (תהלים קב, א). כי מחמת העסקים של האדם בכל היום, על־פי רב אין נצולין ממחשבות פגומות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קסד:): 'שלשה אין אדם נצול בכל יום' וכו'. ועל־כן תפלת המנחה היא בחינת תשובה, שצריך מתוך כל עסקיו לזכר את עצמו בהשם־יתברך ולשוב אליו יתברך, והעקר על־ידי שיתגבר לנתק מחשבתו ממחשבות רעות למחשבות טובות שזה עקר התשובה.

וזה בחינת תקון הה' שהזכיר שם, בחינת ה' דלת הוית וכו', כי 'אין עני אלא מן הדעת' וכו' (נדרים מא.). וכשמרחם על עצמו ורואה עניותו ואינו מתיאש עצמו מן הרחמים, ומתפלל להשם־יתברך בבחינת "תפלה לעני כי יעטף", שהוא מעטף בצרתו, ואין לו מקום לנוס ולברח ימין ושמאל, כמו שצעק דוד כמה פעמים "סבוני גם סבבוני" וכו' (תהלים קיח, יא). ואף־על־פי־כן, הוא מתגבר בכל מה דאפשר לברח מהמחשבות רעות וצועק להשם־יתברך וכו', שכל זה הוא בחינת תפלת המנחה כנ"ל, על־ידי־זה עקר תקון התשובה כנ"ל, ועל־ידי־זה אתחזרת ואתעבידת ה' וכו' (חזרה ונעשתה ה'), שזה עקר בחינת תשובה לשוב הה' למקומה כמו שכתוב שם (אות ו), עין שם. ואז נמתקים כל הדינים שיונקים מתחלת הצמצום, כי נתגלה, שבהצמצום בעצמו נעלם השם־יתברך. כי הצמצום הוא חסד גדול כדי לגלות אלהותו ומלכותו על־ידי־זה דיקא, כידוע.

וזה בחינת (ברכות ו:): 'שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר (מלכים א יח, לט): "וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים"'. 'ויפלו על פניהם' זה בחינת צמצום האור, בחינת (שמות ג, ו): "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט" וכו'. 'ויאמרו ה' הוא האלהים', אלהים בחינת צמצום, כידוע (בראשית רבה לג, ג; עץ חיים שער א ענף ב), ואז נתגלה כי 'ה' הוא האלהים', כי אין שום הסתרה והעלמה בעולם, כי גם בתקף הדינים וכו' שנמשכין מתחלת הצמצום, גם שם נמצא השם־יתברך, כי לית אתר פנוי מניה [אין מקום פנוי ממנו יתברך] (תקוני זהר, תקון ע, קכב:). וזהו 'ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים' שתי פעמים. בחינת עלית ביתא עלאה וביתא תתאה, שיש לשניהם עליה על־ידי שמתגברין על המחשבות רעות וכו', עד שמגלין מלכותו יתברך למטה וכו', כמו שכתוב שם.