# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1479/67/21/

וזה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד (חגיגה פרק ב, משנה א) שנסמכו זה לזה, כי הם שיכים זה לזה. כי עקר הנסיון והבחירה היא בתאוה זאת, ואפלו בהתר יש אלפים ורבי רבבות בחינות ומכל שכן באסור, חס ושלום. וכלם כלולים בשלשה, שהם הקדוש ביותר שאין למעלה ממנו, והפגום הגרוע ביותר מהכל, והבינונים, שהם בחינת צדיקים בינונים רשעים. ובודאי בכל בחינה יש כמה דרגות, אבל כללותם הם שלשה. ואסור לדרש בזה ולחקר מה שנעשה בזה, כי אי אפשר לדבר בזה הרבה, כי רבוי החושב אפלו לבחינת השולל וכו' (ספר המדות אות נאוף סימן י). גם כל הולדות הדורות הם שלשה בחינות שהם האב והאם והולד הנולד. ואיך הנשמה נמשכת דיקא על־ידי־זה - בזה אסור לדרש כי נעלם מאד וכו'. ולא במעשה בראשית בשנים - כי מעשה בראשית הם שתי בחינות - קדם הבריאה ואחר הבריאה, ובזה אסור לדרש איך נעשה ונמשך וכו'. ולא במרכבה ביחיד - מרכבה זה בחינת איך נכלל הפעל והכח יחד, ואיך יצא הפעל מהכח על־ידי כח הממצע שביניהם שנקרא כח ההיולי [(כמו שכתוב במקום אחר (שיחות הר"ן סימן מ)], ועל־כן נקרא 'מעשה מרכבה' וכו'.

וזה בחינת אחדות, כי נכללים כלם באחד, ובזה אסור לדרש אפלו ליחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכו'. ועל־כן אלו הדברים תלויים זה בזה, כי מחמת שאי אפשר לדרש בעריות בשלשה, מחמת שנאחז שם כל תאותם שנמשך מהסיגים הנ"ל, שהם בחינת זהמת עמלק, מחמת זה אסור לדרש במעשה בראשית ומעשה מרכבה ועל־כן נסמך מיד במשנה 'כל המסתכל בארבעה דברים' וכו'.

["ותחסרהו מעט מאלהים" (תהלים ח, ו) בחינת הצמצום וכו', "וכבוד והדר תעטרהו" - שעל־ידי־זה בא כל הכבוד הזה וכו'].

פורים לש ון פרורים, בחינת (ישעיה כד, יט): "פור התפוררה הארץ" וכו', כי עקר התקון על־ידי בחינת פרורים דקים שמתגבר כל אחד לחטף וכו'. כי עמלק מתגבר מאד, ועקר התגברותו בפגם הברית שהוא פגם המחשבה, שהיא בחינת פרורים, בבחינת (זהר פנחס רמד.): 'מאן דזריק פרורין דנהמא וכו', כל שכן מאן דזריק פרורין דמחא' (מי שזורק פרורים של לחם עניות רודפת אחריו, כל שכן מי שזורק פרורי המח), והתקון על־ידי הצדיק שיכול להגביה אלו הפרורין על־ידי שמלקט מעט המחשבות טובות, שעמלק רוצה לדרסם ולבטלם, והצדיק מלקט אותם כנ"ל, כי זה בחינת תשובת המשקל וכו', ועושה מזה בחינת פורים, שהיא מפלת המן־עמלק. והעקר על־ידי שמשמח הכל בשמחת פורים שנמשך מעשרה מיני נגינה, שהיא שמחת חתן וכלה, שעל ידם ההולדה מדור לדור, שעקר התקון על־ידי השמחה, שזהו בחינת גדל עצם המצוה לשמח חתן וכלה.

ירושלמי שקלים פרק א (הלכה ג): 'לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל', מבאר, שמחצית השקל הוא בבחינת התקון שצריכין בחצי היום, שהיא בחינת תפלת המנחה: